ביופסיכוסוציוטכנולוגיה: העולם האמיתי שלנו – זה שאתה ואני חיים בו – הוא לא "ביו" לבד, לא "פסיכו" לבד, ולא "טכנולוגיה" לבד.

בעולם הכלכלה מדברים על “בעיית הממנה־סוכן”: מצב שבו מי שמבקש שירות (הממנה) ומי שמבצע אותו (הסוכן) רוצים כביכול את אותו הדבר – אבל בפועל יש ביניהם פער אינטרסים. ברפואה זה מטופל ורופא, בבנקאות זה לקוח ויועץ. בחינוך – זה תלמיד (או ההורה שלו) מצד אחד, ומורה/מוסד לימודים מצד שני. על פניו, שניהם “רוצים”: שהתלמיד ילמד, יתפתח, ירכוש כלים לחיים. במציאות, המורה והמוסד פועלים בתוך מערכת מורכבת של צרכים, אינטרסים, לחצים ותגמולים, שלא תמיד מתיישרים עם מה שטוב לתלמיד. למי המורה באמת מחויב?

בעולם העתיק, הסנהדרין ישבה במרכז החיים הציבוריים. הם לא היו רק “שופטים”, אלא גוף שקיבל לידיו את הסמכות הרגישה ביותר: לדון דיני נפשות, לפסוק הלכה, ולהוביל את עם ישראל. בעולם הדיגיטלי המודרני, חלק גדול מהכוח שלנו עבר לידיים אחרות: חברות טכנולוגיה, פלטפורמות ענן, אפליקציות “חינמיות” ושירותי סייבר. הם מחזיקים גישה לכסף, לתמונות, לשיחות, למסמכים רגישים ולמידע האישי ביותר שלנו. כשאנחנו מתקינים אפליקציה, נותנים הרשאות, או מפקידים מידע בשירות ענן, אנחנו למעשה שואלים את אותה שאלה יסוד

אנחנו רואים למעלה את שם השולח: “הבנק”, “דואר ישראל”, “קופת חולים”, “BIT”, “רשות המיסים” – והמוח מיד נרגע: אם זה מופיע באותו שרשור קיים, עם אותו שם – זה בטח אמיתי… נכון? כאן בדיוק נכנסת ההונאה. רן בר־זיק מסביר בפשטות שאחת מאשליות הביטחון הגדולות היא האמון בשם השולח. שם השולח ב-SMS קל מאוד לזיוף, ולא צריך להיות “האקר על” בשביל זה. מספיק לעבוד עם שירות דיוור שמאפשר לבחור כל שם שולח – והטלפון שלכם כבר יציג את ההודעה תחת אותו שם מוכר, באותו שרשור, כאילו הייתה הודעה רשמית. מאחורי ה

כופרה כשירות: בעשור האחרון, עולם הפשע הדיגיטלי השתנה מקצה לקצה. אם פעם נוזקות כופר היו מעשה ידיהם של האקרים יחידים, הפועלים בצללים למען רוו

תוכנות אופיס בחינם לכל תלמיד: אולי גם לכם מגיע