פורום קהלת - דיוני הלאום

חלק א: הריחוק הרגשי של צה״ל מהחברה החרדית

הריחוק בין צה״ל לבין הציבור החרדי אינו רק תוצאה של מחלוקת אידיאולוגית או פוליטית, אלא בראש ובראשונה כישלון רגשי ותרבותי.

צה״ל, כגוף ממלכתי שמגדיר את עצמו “צבא העם”, לא הצליח במשך עשרות שנים לדבר בשפה רגשית-תרבותית שתהיה מובנת ומכבדת עבור העולם החרדי. בעוד שהצבא מציג את השירות כחובה מוסרית ואזרחית, החרדי רואה בכך חדירה לעולם ערכי-דתי מובחן, ללא רגישות מספקת לאורחות חייו.

המסרים של צה”ל מופנים לרוב אל הציבור הכללי בשפה חילונית, הומניסטית או לאומית־אזרחית — אך כמעט לעולם לא בשפה תורנית. חרדים שומעים “שירות משמעותי” ומתכווצים: מבחינתם, המשמעות נמדדת בלימוד תורה ובשמירת קדושה, לא בהיררכיות פיקודיות או בהקרבה אישית למען המדינה.

כך נוצר פער רגשי מתמשך: צה”ל מדבר על “ערכים”, החרדים שומעים “חילול ערכים”.

בהיעדר אמפתיה והכרה אמיתית בייחוד התרבותי החרדי, ההשתמטות הופכת לאקט של הגנה זהותית, ולא של אנוכיות. היא ביטוי לתחושת ניכור — לא מרד.

אם הצבא היה נתפס בעיני החרדים כגוף שמגן גם על התורה ועל רוח ישראל סבא, ולא רק על מדינה חילונית, היחס היה משתנה מן היסוד.

חלק ב: הפטור לערבים – מניע שלילי לתרומה אזרחית

באופן דומה, הפטור הגורף שניתן לערבים משירות חובה, גם אם נולד מתוך שיקולי ביטחון וזהות, יצר לאורך השנים עיוות חברתי ופסיכולוגי.

המסר הסמוי לצעיר הערבי הוא:

“אתה לא חלק ממי שמגן על הבית הזה.”

הוא לא מוזמן לקחת אחריות, אלא רק להיות נסבל — “אורח קבוע” במדינה שאיננו מרגיש שהיא שלו באמת.

התוצאה היא חיזוק תחושת הזרות משני הצדדים:

היהודי רואה בערבי מי שאינו נושא בנטל;

והערבי רואה ביהודי מי שמונע ממנו להשתתף ביצירת גורלו.

כך נוצרת הפרדה רגשית המנציחה חוסר שייכות — ומונעת כל אפשרות ליצירת מדינה משותפת באמת.

חלק ג: הצעת מודל חדש — שירות חובה מאחד

הפתרון איננו בכפייה, אלא בהרחבת הגדרת השירות.

צה״ל יכול להישאר צבא יהודי בניהולו ובזהותו הלאומית — אך עליו לאפשר ביטוי אמיתי למגוון הציבורים שתחת כנפי המדינה.

1. דובר חרדי ודובר ערבי לצה״ל

שני תפקידים ממלכתיים, קבועים ובעלי השפעה:

• הדובר החרדי – יגשר בין לשון צבאית ללשון תורנית. הוא יתמקד בהסברת ערכי הביטחון דרך מושגים של מצווה, אחריות קהילתית ושמירה על עם ישראל.

• הדובר הערבי – יראה במגזר הערבי שותף ולא נמען. תפקידו יהיה לבנות שפה חדשה של אזרחות פעילה, בה השירות נתפס כהזדמנות לתיקון חברתי ולקידום שלום פנימי.

2. שירות חובה מותאם לכל אזרח

כל אזרח ישראלי, באשר הוא, יחויב לתרום שנתיים מחייו לביטחון המדינה — לאו דווקא בנשק.

האפשרויות יהיו מגוונות, לפי יכולת ואמונה:

• בנייה, חקלאות, הנדסה ותמיכה לוגיסטית.

• חינוך, רפואה, סיעוד, טכנולוגיה או סייבר.

• ובמקרים ייחודיים — כתיבת ספרי תורה, שמירת אתרי מורשת, הפעלת מערכי תפילה ותרבות רוחנית, כחלק מהביטחון הרוחני של האומה.

כך יוכל כל אדם לתרום מתוך עולמו, מבלי לוותר על זהותו.

חלק ד: סיכום – צבא של עם ולא רק עם צבא

צה״ל נדרש לשוב אל לב העם, לא רק לשדות הקרב.

הריחוק הרגשי שיצר כלפי החרדים, והפטור שהעניק לערבים, נולדו מאותו מקור – חוסר אמון הדדי וחוסר הבנה תרבותית.

אם נבין שביטחון לא נמדד רק בנשק, אלא גם בלכידות, באמון ובאהבה למדינה, נוכל לבנות מודל חדש:

מדינה שמגנה על כל ילדיה, וצבא שמדבר בשפתם של כולם.