All Posts

בזמן שהמדע המודרני עדיין מעכל את המודל ה- ״ ביופסיכוסוציאלי ״ ועדיין לא מצליח להתקדם בקצב מספק אל המרחב ה סוציופסיכוטכנולוגי . והנה מגיע עולם הביוסוציופסיכוטכנולוגיה ותובע את מקומו בתודעה הקולקטיבית מה זה, למה המדע עוד לא מוכן לזה, והאם הפתרון הביוסוציופסיכוטכנולוגי הראשון שנוצר היה בכלל… אישה? יש מילים שנשמעות כאילו הומצאו מהעתיד הרחוק, אבל בעצם הן מתארות את מה שקורה לנו כבר, אך גם מגלים נושאים מרתקים שמתחדשים בקצב מסחרר בואו ונפרק לרגע את המפלצת הזו ביו – (קיצור של ביולוגיה

בעולם הכלכלה מדברים על “בעיית הממנה־סוכן”: מצב שבו מי שמבקש שירות (הממנה) ומי שמבצע אותו (הסוכן) רוצים כביכול את אותו הדבר – אבל בפועל יש ביניהם פער אינטרסים. ברפואה זה מטופל ורופא, בבנקאות זה לקוח ויועץ. בחינוך – זה תלמיד (או ההורה שלו) מצד אחד, ומורה/מוסד לימודים מצד שני. על פניו, שניהם “רוצים”: שהתלמיד ילמד, יתפתח, ירכוש כלים לחיים. במציאות, המורה והמוסד פועלים בתוך מערכת מורכבת של צרכים, אינטרסים, לחצים ותגמולים, שלא תמיד מתיישרים עם מה שטוב לתלמיד. למי המורה באמת מחויב?

בעולם העתיק, הסנהדרין ישבה במרכז החיים הציבוריים. הם לא היו רק “שופטים”, אלא גוף שקיבל לידיו את הסמכות הרגישה ביותר: לדון דיני נפשות, לפסוק הלכה, ולהוביל את עם ישראל. בעולם הדיגיטלי המודרני, חלק גדול מהכוח שלנו עבר לידיים אחרות: חברות טכנולוגיה, פלטפורמות ענן, אפליקציות “חינמיות” ושירותי סייבר. הם מחזיקים גישה לכסף, לתמונות, לשיחות, למסמכים רגישים ולמידע האישי ביותר שלנו. כשאנחנו מתקינים אפליקציה, נותנים הרשאות , או מפקידים מידע בשירות ענן, אנחנו למעשה שואלים את אותה שאלה יס

בשנים 2024–2025 דווח בישראל על גל ניסיונות השתלטות על חשבונות טלגרם , שבחלקם נעשה שימוש משולב בשירותי התא הקולי של חברות הסלולר. דפוס התקיפה, שקיבל את הכינוי הלא רשמי “טלגרם – תא קולי”, מדגים כיצד חולשה בתשתית טלפוניה ותיקה יכולה להפוך לנקודת כניסה למערכת מסרים מודרנית. הכתבה הזו מסכמת באופן אינפורמטיבי את עקרון הפעולה של הפרצה, את תיעודה בשטח, ואת הלקחים העיקריים עבור משתמשים ואנשי מקצוע. עקרון הפרצה: קוד אימות שנוחת בתא הקולי טלגרם מאמתת משתמשים באמצעות קוד חד־פעמי שנשלח למ

אנחנו רואים למעלה את שם השולח: “הבנק”, “דואר ישראל”, “קופת חולים”, “BIT”, “רשות המיסים” – והמוח מיד נרגע: אם זה מופיע באותו שרשור קיים, עם אותו שם – זה בטח אמיתי… נכון? כאן בדיוק נכנסת ההונאה. רן בר־זיק מסביר בפשטות שאחת מאשליות הביטחון הגדולות היא האמון בשם השולח. שם השולח ב-SMS קל מאוד לזיוף, ולא צריך להיות “האקר על” בשביל זה. מספיק לעבוד עם שירות דיוור שמאפשר לבחור כל שם שולח – והטלפון שלכם כבר יציג את ההודעה תחת אותו שם מוכר, באותו שרשור, כאילו הייתה הודעה רשמית. מאחורי ה

המומחה אמר

למה אי־אפשר לסמוך רק על כוונות טובות, ואיך פרויקט ונוס מציע לצאת מהמלכודת 1. הבעיה: כשמי שאמור לעזור לך – זקוק שתישאר תלוי בו ניקח שני תפקידים טעונים־אמון: פסיכולוג מנהל מערכת / אדמין / בעל סמכות במערכת ארגונית שניהם נשכרים כדי לשרת אינטרס חיצוני להם: הפסיכולוג – לקדם את רווחת המטופל, עד לרמה שבה כבר לא צריך אותו. מנהל המערכת – לבנות מערכת יציבה, בטוחה, מתועדת, כך שגם אם יוחלף – הארגון יוכל להמשיך לשרוד ולהשתפר. אבל בפנים יש גם אינטרס אחר, אנושי לגמרי: פרנסה סטטוס צורך שיעריכ

כשבוחרים כלי דיגיטלי, השאלה החשובה ביותר היא לא “איך הוא עובד”, אלא “למי הוא עובד”. למי הכלי מחויב, ומאיזה מקור מגיע הכסף שמחזיק אותו בחיים. כאן נמצא ההבדל המשמעותי בין מוצר בתשלום מול מוצר חינמי. מה מניע מוצר בתשלום במוצר שבו הלקוח משלם, בדרך כלל יש לחברה אינטרס ברור: לשמור על רצף הכנסות ועל שם טוב לאורך זמן. זה מתבטא ב־ מחויבות לשביעות רצון: אם נפגעתם — יש עם מי לדבר, ויש לחברה מה להפסיד. טיפוח אמון: מוניטין הוא נכס. לכן נשמרים נהלים, בקרה, ותיקון מהיר של תקלות. אופק ארוך ט

רבים מאיתנו מורידים תוכנות חינמיות מהרשת, מקליקים הורד עכשיו, וחושבים שזה חסכון קטן או פתרון זמני. אבל בשנים האחרונות, כל הורדה תמימה עלולה להפוך לשער פתוח לעולם של גניבה, ריגול וסחיטה. מה שהיה פעם משחק טכנולוגי, הפך היום למוקד של פשיעה דיגיטלית חובקת עולם. הסכנה איננה תאורטית – היא מתרחשת כאן, בישראל, כמעט מדי יום. תוכנות פרוצות וקבצי קראק משמשים פתח להשתלטות על מחשבים, גניבת זהויות והצפנת קבצים למטרות כופר. והכי מטריד: זה קורה דווקא לאנשים רגילים — לאנשי מקצוע, לאימהות, לסט

💀 תעשיית ה־RaaS כשההאקרים גילו את המודל העסקי של הייטק בעשור האחרון, עולם הפשע הדיגיטלי השתנה מקצה לקצה. אם פעם נוזקות כופר היו מעשה...