כלכלה

למה האנשים שנותנים לאחרים עשויים לבנות לעצמם יותר הזדמנויות, קשרים — ועושר נניח שנכנסים לחדר מאה אנשי עסקים. חלקם חושבים מיד: מי כאן יכול לעזור לי? אחרים חושבים: עם מי כדאי לי לעשות עסקה הוגנת? וקבוצה שלישית שואלת שאלה אחרת לגמרי: למי כאן אני יכול לעזור? האינטואיציה הכלכלית הפשוטה אומרת שהקבוצה השלישית נמצאת בצרות. הרי אם אתה כל הזמן נותן זמן, ידע, קשרים והזדמנויות לאחרים, נשאר לך פחות בשביל עצמך. והמחקר אכן מגלה משהו מטריד: נותנים נמצאים באופן לא פרופורציונלי גם בין האנשים ש

מה היה קורה אילו היינו מעבירים רק חלק מהאנשים המבריקים בעולם מעבודות שנועדו לגרום לנו לקנות, לעבור, ללחוץ ולהישאר — לעבודות שנועדו לפתור בעיות? בשעה 10:17 בבוקר יושב אדם במוקד מכירות ומתקשר ללקוח הבא. יש לו אינטליגנציה. יש לו יכולת שכנוע. הוא יודע לקרוא בני אדם, לזהות התנגדות, להסביר רעיונות מורכבים, להתמודד עם לחץ ולהחזיק שיחה עם אדם זר לחלוטין. אבל המשימה שניתנה לכל מערכת הכישורים הזאת היא פשוטה: לגרום לאדם שמבוטח בחברה א’ לעבור לחברה ב’. בבניין אחר יושבת מתכנתת מצוינת. היא

מאת בנימין זאב ברנדשטטר | טור דעה הקדמה: על הקופסה יש אזהרה. על המדיניות אין על קופסת הסיגריות המדינה מזהירה אותנו מפני מוות. באותה עסקה היא גם גובה מס. הסתירה הזאת מוכרת עד כדי כך שכבר הפסקנו להתעכב עליה: מוצר ממכר ומזיק נמכר כחוק, ההכנסה ממנו נרשמת מיד, והמחיר האנושי מתפזר לאורך שנים בין בתי חולים, מקומות עבודה ומשפחות. כשמגיעה המחלה, קל להצביע על האדם שהדליק את הסיגריה. קשה יותר להצביע על כל ההחלטות הציבוריות שהשאירו אותו בתוך המעגל. הוא ידע, אומרים לנו. הזהירו אותו. הוא ב

בעולם רווי מידע, פרסום ופניות, אנחנו נאלצים להחליט במהירות למי ולמה להקשיב. בדרך כלל אנו מעניקים תשומת לב למה שנראה רלוונטי, אמין, מעניין ומועיל. זהו המסלול הטבעי של הקשב, והוא חיוני להגנה על הזמן ועל התודעה שלנו.

אנשים קונים רכב יד שנייה בלי לחשוב פעמיים. בודקים שנתון, מצב, קילומטראז׳, דגם, אמינות, היסטוריית טיפולים; ואז מחליטים. אבל כשזה מגיע למחשב, הרבה אנשים נופלים לאשליה פשוטה: אם הוא חדש מהחנות, הוא בטח מהיר יותר. אם הוא בן חמש שנים, הוא בטח “ישן”. ובפועל? לא תמיד. לפעמים ההפך הגמור נכון. חדש לא תמיד אומר חזק בשוק המחשבים יש דגמים בסיסיים שנמכרים חדשים, יפים ונקיים, עם אחריות, אריזה וניילונים; אבל מבפנים הם בנויים למשתמש קל מאוד: גלישה, מיילים, מסמכים, צפייה בסיסית. לעומתם יש מח

יש רגע קטן, כמעט יומיומי, שבו מתחיל בזבוז עצום של אנרגיה אנושית. אדם אחד מסביר משהו שנראה לו פשוט לגמרי. השני לא מבין. הראשון מרים גבה: “אבל זה ברור”. השני מתכווץ: “כנראה שאני לא מספיק חכם”. מכאן הדרך קצרה לתסכול, כעס, בושה, התנשאות, ייאוש, ולעיתים גם נתק מוחלט בין אנשים שבסך הכול ניסו להעביר מידע זה לזה. לרגע הזה יש שם: קללת הידע. קללת הידע היא התופעה שבה אדם שכבר יודע משהו מתקשה לדמיין איך הדבר נראה בעיני מי שעדיין אינו יודע. ככל שהידע נעשה טבעי יותר עבור המומחה, כך קשה לו

רקע: החזון שלא הצליח להמריא יש רעיונות שנולדים גדולים כל כך, עד שהעולם הקיים נראה להם קטן, גס ומיושן. הם אינם מסתפקים בתיקון מקומי, בעוד רפורמה, בעוד תקנה, בעוד מנגנון סיוע. הם מבקשים לדמיין מחדש את יסודות החברה האנושית: את העבודה, הכלכלה, החינוך, העיר, הטכנולוגיה, היחס למשאבי הטבע, ואפילו את עצם השאלה מדוע בני אדם נאלצים להיאבק זה בזה על קיום בסיסי. כזה היה פרויקט ונוס, חזונו של ז׳אק פרסקו המפורט בספרו ״הטוב ביותר שכסף אינו יכול לקנות״. זאת לא הייתה עוד הצעה פוליטית צרה, אל

גיוס חרדים וערבים: לשלב אוכלוסיות עם רגישויות שונות, אי אפשר לבנות את זה על חשדנות או כפייה. איך עושים את זה נכון?

האכיפה המקוונת כמעט בלתי אפשרית: ה״סוחרים״ בדרך כלל מחליפים שמות וזהויות אינטרנטיות על ידי אתרי אירוח מתחלפים ורישום חברות קש על כתובות וירט

כבוד תלמידי חכמים הוא ערך יסוד. האמת היא לא פחות. אבל לפעמים, בלי לשים לב, הראשון מתרחב מעבר לכוונתו המקורית. זה כבר לא רק ״לא לפגוע בכבוד״,

ההתמדה היא סוד ההצלחה, ואם מתייאשים באמצע?

בישראל הפער בין ההייטק לשאר המשק חריג ומתמשך: לפי רשות החדשנות, ב-2024 השכר הממוצע בהייטק היה כ-32.3 אלף ש״ח, כ-2.8× מהשכר הממוצע בשאר הענפי

כופרה כשירות: בעשור האחרון, עולם הפשע הדיגיטלי השתנה מקצה לקצה. אם פעם נוזקות כופר היו מעשה ידיהם של האקרים יחידים, הפועלים בצללים למען רוו