תורת המשחקים | בעיית הנציג בגירושים | ניתוח כלכלי־סוציולוגי של ניכור הורי

מנקודת מבט כלכלית־סוציולוגית, ניתן להבין את תופעת ההורה המנכר לא רק כבעיה מוסרית או רגשית, אלא גם ככשל מבני עמוק במערכת יחסי הגומלין המשפחתית. ניתן להגדיר את "בעיית הנציג" מתחום ״תורת המשחקים״ כנקודת כשל בה עלול להתרחש קרע ואבדן אמון בתא המשפחתי.

בכדי לצמצם סיכונים דינמיים ארוכי טווח מומלץ להכיר את הבעיה ולהתמודד איתה באמצעות כלים מתאימים

מה זה בעצם בעיית הנציג, ואיך היא מופיעה בתהליך גירושין

רקע:

״בעיית הנציג״ (נקראת גם ״בעיית הממנה סוכן״) מתארת מצב בו אחריות מסוימת ניתנת ל״סוכן״ (נציג) מאת הממנה. אך הנציג עלול לפעול מאינטרסים אחרים ובניגוד לעקרונות שהוסכמו מראש.

במקרה של הורות וגירושים, בעיית הנציג אינה חד־ממדית: שני בני הזוג משמשים בו־זמנית גם כממנים וגם כסוכנים זה של זו, וגם כסוכנים של הילד ושל טובתו.

יחסי הגומלין נמצאים במתח מתמיד מצד בעיה זו, גם בנישואין מאושרים. מכיוון שתמיד ישנם ניגודי אינטרסים. התקווה להפחתת מתח זה בהקמת תא משפחתי היא למצוא בסיס אינטרסים משותף יציב ורחב. ולפעול מתוך רצון טוב והדדיות ביחסי הגומלין, תוך שאיפה לסינרגטיות. אשר פירותיה יפצו על המאמץ וההקרבה. מה שלא תמיד קורה למרבה הצער. ואז לעיתים קשרים מתפרקים.

כאשר קשר זוגי מתפרק, ישנו קרע חד ולא צפוי במרחב האינטרסים המשותף, והמבנה הקלאסי של "משפחה עם מטרה משותפת" מתפרק לתחרות בין שני הורים - סוכנים, שבה לכל צד יש שדה מטרות אישיות גדול יותר מבעבר, ובסיס אינטרסים משותף קטן יותר. הגישה למשאבים משותפים - הילדים, עלול להפוך באופן חלקי או מלא לכלי נשק מוכוון אינטרסים אישיים יצריים כגון כסף ונקמה, במקום להיות כבעבר מטרה משותפת בלעדית לטיפוח

בני הזוג כממנה וכסוכן במגרש משחקים מורכב

במשפחה "מתפקדת" טרם גירושים, הורה אחד פועל בדרך כלל בשני מישורים:

• כסוכן (נציג) של הילד – לקבל החלטות לטובתו במרחבים שהילד אינו מסוגל לנהל לבדו (חינוך, בריאות, יציבות).

• כשותף־סוכן בתוך הזוגיות – לקבל החלטות ביחס לניהול משק הבית, חלוקת תפקידים וחינוך משותף.

במישור הכלכלי־חברתי אפשר לתאר זאת כמשחק רב־שחקנים עם פונקציית תועלת משותפת חלקית: יש מתח, יש אי־הסכמות, אך קיים בסיס מוסכם של אינטרס משותף – יציבות ורווחת הילדים.

אירוע הגירושים משנה את כללי המשחק: פונקציית התועלת המשותפת מתפרקת לשתי פונקציות נפרדות, שלעיתים נמצאות בקונפליקט חריף. וכך במקום "משחק עם מטרה משותפת" – נוצר משחק תחרותי בין שני הורים, שכל אחד מהם מחזיק עדיין בסמכות ובאמון כנציג של הילד, אך כבר אינו חולק מרחב אינטרסים מלא עם ההורה האחר.

החרפת בעיית הנציג לאחר גירושים

מנקודת מבט של תורת המשחקים, הגירושים יוצרים תנאים אידיאליים להחרפת בעיית הנציג:

1. פערי מידע – הילד, בית המשפט ולעיתים גם גורמי טיפול, חשופים בעיקר לנרטיב של הורה אחד בזמן נתון.

2. קושי מדידה – "טובת הילד" אינה מדד כמותי ברור. קשה להוכיח פגיעה מיידית, וקשה לחשוף מניפולציות רגשיות באופן חד־משמעי.

3. תמריצים מעוותים – ההורה עשוי להרוויח בטווח הקצר יותר כוח, שליטה, אהדה ותמיכה מוסדית, אם יצליח להציג את עצמו כ"נציג האמין" היחיד של הילד.

במצב זה, הקשר הכפול ממנה–סוכן בין בני הזוג מתהפך: במקום שני הורים המייצגים יחד את טובת הילד, כל אחד הופך לשחקן אסטרטגי שמנסה לשכנע את המערכת שהוא "המייצג הבלעדי" של הילד. מנקודת מבט זו, ניתן לנסח כך:

מנקודת מבט כלכלית־סוציולוגית על האינטרסים על פי תורת המשחקים, ניתן לראות החרפת קונפליקט בבעיית הנציג, כאשר בני הזוג במקרה זה הינם קשר כפול דו־צדדי של ממנה–סוכן, אשר לאחר קרות אירוע הגירושים נוצר קרע במרחב האינטרסים המשותף, מה שמוביל להחרפה של בעיית הנציג. ואחד הנציגים (ההורה המנכר) בוחר לפשוע בתפקידו.

הורה מנכר, בהגדרה זו, הוא סוכן אשר משתמש בכוח שניתן לו – ההשפעה על תודעת הילד, הגישה למידע, האמון המוסדי – כדי לקדם אינטרס אישי (ניצחון בקונפליקט, ענישה של בן/בת הזוג, שליטה בילד), בניגוד מובהק לאינטרס של "הממנה" המקורי – טובת הילד וההורות המשותפת.

אסטרטגיות הפעולה של ההורה המנכר כסוכן הסוטה מתפקידו:

תיאור התופעה במונחי בעיית הנציג מאפשר לזהות מספר אסטרטגיות פעולה החוזרות על עצמן:

• שליטה בנרטיב – הצגת ההורה האחר כבלתי כשיר, מסוכן, לא יציב או בלתי נאמן, תוך ניצול הפער המובנה בין מה שבית המשפט או המערכת רואים לבין מה שמתרחש בפועל במפגשים היומיומיים.

• סינון מידע וגישה – הגבלת קשר, "שכחה" מכוונת של תיאום, דחיית מפגשים והשחרת כל מאמץ של ההורה האחר כבלתי מספק או מזיק.

• הסתמכות על עמימות מקצועית – שימוש בטרמינולוגיה פסיכולוגית־משפטית (חרדה, טראומה, "חוסר מסוגלות") כדי לייצר מראית עין של הגנה על הילד, גם כאשר בפועל מדובר בהגנה על עמדת כוח.

מנקודת מבט זו, ההורה המנכר אינו רק אדם פגוע שפועל מתוך כאב, אלא גם שחקן רציונלי חלקית בתוך מערכת תמריצים מעוותת, המאפשרת לו להרוויח בטווח הקצר מהתנהגות הסוטה מתפקידו כנציג.

השלכות סוציולוגיות: אמון, מוסדות ומדיניות

כשהתנהגות כזו חוזרת על עצמה בקנה מידה רחב, נוצרות השלכות סוציולוגיות עמוקות:

• שחיקת אמון במערכת – הורים חווים את המערכות המשפטיות והטיפוליות כמי שאינן מסוגלות לזהות מניפולציות ולהגן על קשר הורי תקין.

• העמקת אי־שוויון מגדרי וחברתי – קבוצות חלשות יותר (כלכלית, מגדרית, תרבותית) מתקשות להגן על עצמן מפני הורה מנכר בעל גישה טובה יותר למשאבים, לייצוג משפטי או לתמיכה מוסדית.

• הטמעת דפוסי כוח בדור הבא – ילדים שגדלים תחת מנגנון כזה לומדים שמערכות יחסים הן זירת כוח, שמי שמחזיק במידע ובשליטה בנרטיב – מנצח, גם במחיר של ניתוק וקיטוב.

מנקודת מבט של תורת המשחקים, ניתן לומר שהמערכת הקיימת לעיתים מתגמלת אסטרטגיות של סוכן-סוטה, במקום ליצור מנגנונים המיישרים את האינטרס של הסוכן עם האינטרס של הילד והחברה.

הצורך בעיצוב מחדש של כללי המשחק

סיכום:

ניתוח תופעת ההורה המנכר דרך בעיית הנציג ותורת המשחקים אינו מבטל את הממד הרגשי והאנושי, אך מאפשר להראות שהבעיה אינה "מוסרית בלבד" אלא גם מבנית: כל עוד מערכת הגירושים והמשמורת אינה כוללת:

• מנגנוני בקרה חזקים על התנהגות סוכנים (הורים, גורמי טיפול, עורכי דין),

• שקיפות טובה יותר ביחס למידע ולתהליכי קבלת החלטות,

• ותמריצים המיישרים את טובת הילד עם התגמול החברתי והמשפטי להורים,

בעיית הנציג תמשיך להתפרץ במקרים רבים כ"ניכור הורי", שהמחיר שלו משולם על ידי הילדים והחברה כולה לאורך שנים

ומה האדם הפרטי יכול לעשות במשחק אסטרטגיה תחרותי שכזה?

מוזמנים לקרוא את הכתבה הבאה:

אינטליגנציה רגשית - פיתוח חוסן חברתי, וצמיחה מתוך משבר