בזמן שהמדע המודרני עדיין מעכל את המודל ה- ״ ביופסיכוסוציאלי ״ ועדיין לא מצליח להתקדם בקצב מספק אל המרחב ה סוציופסיכוטכנולוגי . והנה מגיע עולם הביוסוציופסיכוטכנולוגיה ותובע את מקומו בתודעה הקולקטיבית מה זה, למה המדע עוד לא מוכן לזה, והאם הפתרון הביוסוציופסיכוטכנולוגי הראשון שנוצר היה בכלל… אישה? יש מילים שנשמעות כאילו הומצאו מהעתיד הרחוק, אבל בעצם הן מתארות את מה שקורה לנו כבר, אך גם מגלים נושאים מרתקים שמתחדשים בקצב מסחרר בואו ונפרק לרגע את המפלצת הזו ביו – (קיצור של ביולוגיה

בעולם הכלכלה מדברים על “בעיית הממנה־סוכן”: מצב שבו מי שמבקש שירות (הממנה) ומי שמבצע אותו (הסוכן) רוצים כביכול את אותו הדבר – אבל בפועל יש ביניהם פער אינטרסים. ברפואה זה מטופל ורופא, בבנקאות זה לקוח ויועץ. בחינוך – זה תלמיד (או ההורה שלו) מצד אחד, ומורה/מוסד לימודים מצד שני. על פניו, שניהם “רוצים”: שהתלמיד ילמד, יתפתח, ירכוש כלים לחיים. במציאות, המורה והמוסד פועלים בתוך מערכת מורכבת של צרכים, אינטרסים, לחצים ותגמולים, שלא תמיד מתיישרים עם מה שטוב לתלמיד. למי המורה באמת מחויב?