הכפתור שלא מתקן כלום, והרעיון העתיק שיכול לשנות את הדרך שבה אנחנו רואים הכול מ־Make Everything OK, דרך תורה רפ״ב של רבי נחמן ועד ממצאים של זוכי פרס הנובל הישראליים כהנמן ואומן (בנפרד): מסע קצר אל ההבדל שבין אמת, אמת לאמיתה; והיכולת לראות את הטוב בלי לשקר לעצמנו. לרשפב הכפתור שלא מתקן כלום יש באינטרנט כפתור משעשע, כמעט מושלם. כתוב עליו: Make Everything OK. לוחצים, מחכים רגע בזמן שהמערכת כביכול מטפלת בעניינים, ואז מתקבלת הבשורה באותיות קידוש לבנה: ״הכול בסדר עכשיו״. ובשורת ההסב

המדרש היהודי אינו רק מקום שבו מעבירים ידע. הוא מוסד שמלמד אדם לחשוב עם אדם אחר, לחלוק עליו, להקשיב לו ולזקק יחד משמעות. העדה הדרוזית מביאה אל המפגש חכמה חברתית אחרת: יכולת מרשימה לשמור על לכידות, אחריות הדדית וזהות קהילתית לאורך דורות

בעולם רווי מידע, פרסום ופניות, אנחנו נאלצים להחליט במהירות למי ולמה להקשיב. בדרך כלל אנו מעניקים תשומת לב למה שנראה רלוונטי, אמין, מעניין ומועיל. זהו המסלול הטבעי של הקשב, והוא חיוני להגנה על הזמן ועל התודעה שלנו.

זהו אחד העיוותים הגדולים של העידן המודרני: לשון הרע שבעבר היה נאמר בחדר, ברחוב, או בין שכנים, עבר תיעוש. הוא קיבל מצלמה, אולפן, תקציב, מוזיקת רקע, שפה של “תחקיר”, ושכבת הגנה של “עניין לציבור”. וכך נולד מצב שבו אדם פרטי עלול לעמוד לדין על דיבה, אך מערכת שלמה יכולה להטיל בוץ מתמשך על גוף ציבורי, מוסד, ממשלה, משטרה, צבא, ישיבה, עירייה, תאגיד, מגזר, או ציבור שלם — מבלי שכמעט יהיה מי שיקום ויתבע. הסיבה הראשונה פשוטה: גוף ציבורי אינו אדם פרטי. אין לו תמיד “לב שנפגע”, ואין לו תמיד ב

אנחנו חיים בעידן שבו העיניים שלנו עובדות שעות נוספות. מחשב, טלפון, טאבלט, טלוויזיה – ולפעמים הכול יחד. רבים מדווחים על: עייפות בעיניים יובש או צריבה כאבי ראש קושי להירדם אחת הסיבות המרכזיות: חשיפה ממושכת לאור כחול. מהו אור כחול בכלל? האור הכחול הוא חלק מהאור הנראה לעין. הוא נמצא בטווח אורכי גל קצרים ואנרגטיים יחסית. 🔵 הוא קיים באור השמש (שם הוא חזק בהרבה מכל מסך). 🔵 והוא קיים גם במסכים דיגיטליים ובמנורות, במיוחד כאלו הפולטות גוון אור לבן. הבעיה אינה עצם קיומו — אלא כמות, עו

בינה מלאכותית היא תשתית חדשה שמשנה את הדרך שבה כותבים, לומדים, יוצרים ומקבלים החלטות. היא יכולה לחסוך זמן ולהנגיש ידע, אבל גם לבלבל ולהטעות. כדי להסתדר בעידן הזה לא צריך להיות טכנולוג. צריך להבין את העיקרון, את הגבולות, ואת כללי הזהירות. 1) בינה מלאכותית: אור חדש על עולם המידע הקבלה טובה לבינה מלאכותית היא אור. אור מגלה ומעצים. הוא מאפשר לבנות, ללמוד ולהתקדם. אבל הוא גם יוצר תעתועים: תאורה נכונה יכולה להפוך הצגה למשהו שנראה אמיתי. ואור חזק מדי יכול לסנוור ולמשוך אותנו אחרי מה

נוסחת השגשוג האישי. האם מדדי הצלחה בהכרח מלמדים על הצלחה? לא בדיוק. בכתבה זו נלמד כי התמונה הרחבה יותר מלמדת על הצורך להתמיד בשמירת קבוצת מד

באבטחת מידע יש פער קבוע בין ידיעה לבין התנהגות. אנשים יכולים לדעת היטב מה נכון, להסכים עם הכללים, ואפילו להסביר אותם לאחרים — ובכל זאת לפעו

הבעיה הישראלית הקלאסית: אנחנו אלופי גיוס ברגעי חירום – אבל חלשים במבנים של המשך. ברגע שהכותרות יורדות, גם הידיים שמחזיקות מתעייפות. ואז האדם

התורה מוצגת לעיתים כמתנה מושלמת, אבל כמו אש היא יכולה גם לחמם וגם לשרוף. הכתבה מסבירה למה התורה היא מתנת־על שמעניקה כיוון, משמעות וחוסן, ובמ

מטא־אנליזה מפורסמת (איסוף שיטתי של מחקרים רבים) מצאה שאנשים עם קשרים חברתיים חזקים יותר היו עם סיכוי הישרדות גבוה יותר; האפקט הממוצע תואר בע

המוח שלנו אוהב החלטות מהירות. זה לא פגם — זה מנגנון הישרדות. הבעיה היא שבעולם הדיגיטלי קיצורי הדרך האלו הופכים לאפיק תקיפה.

האכיפה המקוונת כמעט בלתי אפשרית: ה״סוחרים״ בדרך כלל מחליפים שמות וזהויות אינטרנטיות על ידי אתרי אירוח מתחלפים ורישום חברות קש על כתובות וירט

הגורם האנושי: לפרוץ הצפנה? קשה. למצוא חולשת אפליקציה? לוקח זמן. לשכנע עובד אחד ללחוץ? לפעמים מספיק ניסוח נכון, טיימינג נכון, ולוגו מוכר.

רוב אירועי האבטחה המשמעותיים אינם מתחילים בפריצה מתוחכמת, אלא בפעולה אנושית פשוטה: לחיצה על קישור, פתיחת קובץ, שיתוף סיסמה, או אמון רגעי באדם הלא נכון. כאן נכנסת לתמונה אבטחת מידע התנהגותית. זהו תחום שחוצה בין אבטחת מידע, פסיכולוגיה, סוציולוגיה ותרבות ארגונית. הוא לא שואל רק איך מגנים על מערכות - אלא איך אנשים באמת מתנהגים מול סיכון, לחץ, סמכות, עייפות והרגלים. תוכן העניינים: מבוא מהי אבטחת מידע למה אבטחת מידע חשובה כל כך למה שווה לך ללמוד אבטחת מידע התנהגותית יסודות ותפיסת ע

כבוד תלמידי חכמים הוא ערך יסוד. האמת היא לא פחות. אבל לפעמים, בלי לשים לב, הראשון מתרחב מעבר לכוונתו המקורית. זה כבר לא רק ״לא לפגוע בכבוד״,

הלקח של הגלות חד וברור: כשאין הגנה ממלכתית נחושה, הרוע מזהה חולשה. לכן, מדינה יהודית שאינה מגיבה בחומרה לאלימות אנטישמית מסכנת לא רק את אזרח

איך קרה שבמדינה יהודית, בארץ ישראל, אנחנו חיים כמעט לגמרי לפי הציר הזה, גם כשאנחנו לא נוצרים, וגם כשאנחנו לא מרגישים קשר פנימי לסיפור שמאחור

הוא לא מתאמץ להרשים במילים גבוהות אלא להראות לך איפה המציאות מפתיעה. במקום להגיד לך מה נכון הוא גורם לך לשאול איך זה יכול להישבר. במקום לדבר

בכל חברה יש חוקים שלא כתובים בשום מקום. לא בחוק המדינה, לא בתקנון בניין, ולא בשלט בכניסה לשכונה. אלה חוקים שקטים של מנטליות: מה נחשב מנומס,