הלכת אפרופים אאוט, הלכת ה”שתות” אין

binyxisrael
8 בינו׳
זמן קריאה 6 דקות

מאת: בנימין ברנדשטטר

בוקר אחד דיגיטלי. גלילה חטופה באינסטגרם, ופתאום קופצת פרסומת: בחורה צעירה מחייכת בחדר שינה מטופח, צנצנת “תמצית קסם” יוקרתית ביד, ובסרטון היא משבחת את מאפייניו ה”בלתי נתפסים” של המוצר – בעוד אנו משערים בתמימות שאולי מדובר בקרם לילה יוקרתי או סרום חדש. בפועל, מתגלה שלרוב מדובר במוצר מפוקפק וזול מאוד מאתר אסיאתי שמסופק בשיטת דרופשיפינג. אבל הפרזנטורית המדומיינת והסיפור המרגש מייצרים אצלנו תחושה של מוצרים מיוחדים ותוצאות פלאיות – והמחיר המופרז שנדרש תמורת המוצר הוא חסר היגיון.

הלשון ה”רכה” של עולם הפרסום המטעה, מכסה על האמת האכזרית: מדובר במודל מכירה מעוות שנקרא ״דרופשיפינג מטעה״. הסוחרים לא מחזיקים מלאי; הם מציגים אלגוריתמים משוכללים ותמונות מגרות, משווקים מצג שווא של “מותג ייחודי” ומציגים נתונים חסרי כיסוי (למשל “אלפי לקוחות מרוצים”), כדי לרתק את הלקוח הממוצע. הבדיחה היא – הלקוחות כלל לא יודעים מה הם קונים. הם אינם מודעים לכך ש״הדגם המיוחד״ שרכשו הוא למעשה אותן מגבות או צעצועים זולים שנמכרים באתרים אסיאתיים זולים מאוד.

המודל הזה רווחי מאוד לנוכלים המשווקים. הוצאות השיווק נמוכות למדי: אין מלאי, אין שירות לקוחות משמעותי (לחלק מהחנויות אין בכלל שירות לקוחות ), והעמלות על תיווך או הפצה על ידי משפיעני רשת צעירים הינו מגוחך. את הכספים שמוזרמים מהקונים המרומים דרך חברות קש בחו״ל חברות האשראי והמשטרות מתקשות לעקוב אחרי השוק הווירטואלי הפרוע הזה מסיבות רבות:

מגבלות חקיקה
חוזי מכר דרקוניים שהקונים התמימים לא טורחים לפענח.
חובת הוכחה מורכבת ולא כלכלית נדרשת מצד הלקוח על טיב המוצר בכדי לקבל החזר כספי
״חוסר עניין לציבור״ כי מדובר בעסקאות לכאורה קטנות.

בדיקות מקצועיות מצביעות על תופעה עולמית: בארה”ב לבדה מאתרים כאלו שצצים כמו פטריות זורמים לשוק תעשיית ההונאות והפשע סכומים בגובה של כ-352 מיליארד דולר בשנה .

תופעה זו מוכרת בתעשיית האבטחה הפיננסית כ-transaction laundering: עבריינים מקימים חנויות מקוונות פיקטיביות כדי להלבין כספים דרך מערכות תשלום מוצפנות . הקונים התמימים סבורים שהוציאו 200–300 שקל על מוצר אלקטרוני כלשהו, אך בפועל הכסף הופך ל״כסף אפור״ שעובר בין חברות קש לבסוף ומגיע לעיתים לגורמים עברייניים במדינות אחרות.

האכיפה המקוונת כמעט בלתי אפשרית: ה״סוחרים״ בדרך כלל מחליפים שמות וזהויות אינטרנטיות על ידי אתרי אירוח מתחלפים ורישום חברות קש על כתובות וירטואליות (P.O. box) במקלטי מס באירופה ומחוצה לה, כדי להימנע מאחריות ישירה.

עד שהלקוחות פונים למשטרה ומשאירים תלונה – העסקים כבר אינם שם. גם אם הפרסומת כוללת פרצוף מוכר בקמפיין ויראלי – תביעות משפטיות על “ הונאת פרסום מוצר” נתקעות בקשיים אדירות: בעיית הוכחת קבלת טובת הנאה עקב התשלום לשחקן שמתבצע בהעברה בינלאומית מורכבת או לא מתבצע בכלל, וחוקי זכויות הצרכן לא מפרטים מעשי הונאה כל כך מורכבים הפועלים כגלגל שיניים מורכב רב מדינתי.

בשורה התחתונה: כל מנגנון הדרופשיפינג המטעה הזה מושתת על רווח מזיוף ומניפולציה. השיטה יוצרת כלכלה של הונאה, שבה תמימות הצרכן מאפשרת למכור לו בקלות מוצר גרוע כאילו היה מותג על - והתשלום קורה בפועל כמו במזומן - ללא דרך חזרה.

מחקרים מצביעים על עלייה ניכרת בביקושים למוצרים אלקטרוניים מאיכות ירודה באסיה – פרקטיקה שהמחוקקים ביבשת כבר מזהירים כנושא בטיחותי ובריאותי ומבוסס על פרקטיקת מסחר בעייתית.

מעגל אפור של הלבנת הון בחנויות מקוונות

ההונאה המרושתת אינה מסתכמת רק בלקוח מבולבל. זהו חלק מ״מעגל אפור״ כלכלי רחב: לא רק המוסר – גם החוק נקלע למבוי סתום. כפי שדווח על ידי Shopifiy, כאשר מזוהה אתר של דרופשיפינג עולות דרישות מיוחדות בנוגע למאבק בהלבנת הון: מנסים לבחון משתמשים חשודים, לאסוף נתונים, ולדווח על פעולות חריגות . אבל בפועל, הקושי לעקוב אחרי מעבר הכספים ב״סוחרי צללים״ חורג מכל פרוצדורה רגילה: חלק מהסוחרים כלל לא נותנים את זהותם לטיפול בבנקאות, ומשתמשים במאות חברות קש.

הגופים המפקחים מנסים להיאבק בתופעות אלו: גוף צַרכני בקנדה, למשל, פירסם לאחרונה אזהרה למוכרים ביום בלאק פריידיי: אסור ליצור “מחיר רגיל” גבוה באופן מזויף כדי להציג הנחות כוזבות. כלומר, מסקנת הרשויות הקנדיות הייתה שבפועל - שיווק שבו המוכר מציג מחיר התחלתי מנופח שלא היה מעולם נחשב הונאה.

וזה מה שכותבים בארה”ב ובאירופה על הטעיות הדרופשיפינג: “Fake merchants” – סוחרים פיקטיביים – הם פסגת המחשכה של המסחר האלקטרוני, ונראה שהונאתם היא התשתית להסלמה של היקפי הלבנת הון.

בעולם המערבי החלו כבר לנקוט צעדים תקניים.

ארגון הגנת הצרכן האירופי (ECC-Net) פרסם המלצות לחקיקה חדשה לרגולציה במיוחד על מודלים כאלה . בבריטניה נחקק ב-2025 חוק צרכנות מתקדם (Digital Markets, Competition and Consumers Act) האוסר שורה של תרגילי שיווק פסולים – מפירסום ביקורות מזויפות ועד דְרִיפּ-פְּרייסִינג (“דחיפת” עלויות נסתרות) – ומטיל עונשי קנס (עד 10% מהמחזור) על מפרי חוק .

אך הגישה בישראל צריכה להיות אחרת: לא רק לייבא תקנות זרות, אלא ליצור מודל ״רטרו״, שיגרום למבצעי ההונאות להמנע מראש מלפעול בישראל .

חוק ה“שתות” בהלכה היהודית המסורתית

כאן נכנס לתמונה מושג ישן מעולם המשפט העברי : עקרון השתות – מעין חוק פלילי קדום של מסחר הוגן. בספרות ההלכה נרשם: ניתן להעלות או להוריד את מחיר המוצר. כל עוד החריגה אינה עולה על שישית ממחיר השוק. לעומת זאת, כאשר ההפרש עובר את שישית השווי – מדובר בהונאה. לפי תפיסת המשנה והראשונים, מכירת חפץ בשווי 60 שקלים תמורת 100 שקלים היא “חריגת מחיר בלתי סבירה”. על פי עקרון זה, אומרת ההלכה: רק חריגה קטנה (עד 1/6) נסלחת בשוק המסחר

פירושו של חוק השתות קל להבנה גם לקהל חילוני: זוהי מידה של הוגנות במחיר. ובשפת המקרו-כלכלה ניתן לומר: יש קריטריון כמותי שמגדיר “מתי הזינוק במחיר בלתי ריאלי”. כשקמעונאי עושה לקונה ‘עלייה משתות’ – גובה תשלום גבוה יותר בערך 1/6 משווי הסחורה הלגיטימי – הוא עובר את הקו המבדיל בין מסחר לגיטימי להונאה . מי שעבר סף זה, מסתכן באי-תוקף העסקה והחזר כספי כפיצוי.

הרעיון העתיק הזה מההלכה יכול לשמש השראה לחוק חדש: ״חוק השתות הדיגיטלית״. במקום להסתמך על פרשנות אירופית או אנגלית מפורטת, אפשר להגדיר אצלנו עקרונות ברורים: איך נמדוד “הפרש מחיר סביר” בזירה המקוונת, ואיפה יעבור הגבול בין קידום לגיטימי להונאה חד-משמעית.

קריאה לחקיקה ישראלית חדשנית

חשוב שכללי ההגנה יתורגמו להוראות ענישה תקיפות: קנס כספי הוא למעשה ה”מלקות״ המודרניות. באופן פרופורציונלי לתלונת הצרכן, יש להטיל על עסקים המפרים את החוק קנסות כבדים, שיבטלו את היתכנות הרווח מהונאה. היתרון הוא כפול: גם המוטיבציה לרמות פוחתת, וגם הצרכן הרוכש יידע שהוא יכול לדרוש החזר על הפרש המחיר המוגזם.

השורה התחתונה: מערכת משפטית ישראלית יכולה לבחור להוביל כאן מודל ייחודי. בפסיקות וחקיקות מודרניות בעולם אנחנו רואים כבר נסיונות פיתוח של פרקטיקות למניעת נוכלות מודרנית ברשת, אבל אלו עדיין צעדים חלקיים בלבד. אדרבה, ישראל צריכה להצהיר: לא נמשיך ליבא חוקים זרים ומיושנים. תחת זאת, נמנף את החכמה המשפטית העתיקה שלנו וניצור חוקים ותקנים מודרניים שמחייבים שקיפות והגינות אונליין באופן חד משמעי.

המסר המאחד הוא ברור: אנחנו רואים את השיטה גם כשהיא מוסוות באפקטים יפים. הגיע הזמן שחוק ישראלי ישפוך אור על ההתנהלות הזאת ויחשוף את השקרנים לאור היום. בזירה האינטרנטית, כמו גם בחנויות ובמרכולים - יש מחיר שוק שחייבים להתייחס אליו. הלקוח משלם על מה שהוא מקבל, לא על שקרים ודמיונות שווא. ובהתאם למקורות המסורתיים אנו נממש את העיקרון הקובע - פער מחיר של יותר משישית ממחיר השוק = הונאה. זה מעשי כחקיקה כלכלית חד צדדית גם מול הקהילה העולמית והווירטואלית, נוכל להגן טוב יותר על אזרחנו ובמקום לתת מקום לאתרי סחר מניפולטיבי - נתן מקום לאמון ולצמיחה של מסחר הוגן ומבוקר.