top of page
הַחָכְמָה שֶׁבְּהֶעְדֵּר חָכְמוֹת: פָּרָשַׁת לֶךְ לְךָ | מִן הַתֵּיבָה וְהַמִּגְדָּל אֶל חֵירוּת הָאֱמוּנָה

הַחָכְמָה שֶׁבְּהֶעְדֵּר חָכְמוֹת: פָּרָשַׁת לֶךְ לְךָ | מִן הַתֵּיבָה וְהַמִּגְדָּל אֶל חֵירוּת הָאֱמוּנָה

לפני יום אחד (1)
זמן קריאה 3 דקות



אֲנַחְנוּ רְגִילִים לוֹמַר שֶׁיֶּדַע הוּא כּוֹחַ. אֲבָל מַה מֵנִיעַ אֶת הַמֵּרוֹץ אַחַר הַכֹּחַ הַזֶּה: סַקְרָנוּת וְאַהֲבַת הַחָכְמָה, אוֹ פַּחַד מִתְּלוּת, מִנִּצּוּל וּמֵחֹסֶר אוֹנִים? הַאִם נוּכַל לִחְיוֹת בְּבִטָּחוֹן וּבְשִׂמְחָה גַּם בְּלִי לְהָבִין הַכֹּל, לְהִצְטַיֵּן בַּכֹּל וּלְהַחֲזִיק תָּמִיד בַּהֶגֶה?


בַּמַּעֲבָר מִפָּרָשַׁת נֹחַ לְפָרָשַׁת לֶךְ לְךָ נִפְרָשׂוֹת שָׁלוֹשׁ דְּרָכִים לִפְגֹּשׁ אֶת אִי־הַוַּדָּאוּת:

  1. הַמַּחֲסֶה שֶׁל נֹחַ,

  2. הַשְּׁלִיטָה שֶׁמְּבַקְּשִׁים אַנְשֵׁי בָבֶל,

  3. וְהָאֵמוּן שֶׁמִּתּוֹכוֹ אַבְרָהָם יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ.


נֹחַ: הַחָכְמָה הַמַּצִּילָה חַיִּים

נֹחַ מְקַבֵּל הוֹרָאוֹת מְפֹרָטוֹת לִבְנִיַּת הַתֵּיבָה וְלַחַיִּים בְּתוֹכָהּ. בְּתִכְנוּן, בְּאִרְגּוּן וּבְהַתְמָדָה הוּא מַצִּיל אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶת בַּעֲלֵי הַחַיִּים, וּמְשַׁמֵּר אֶפְשָׁרוּת לְעוֹלָם חָדָשׁ. הַתּוֹרָה מְשַׁבַּחַת אֶת נֶאֱמָנוּתוֹ: ״וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה״. בִּשְׁעַת מַבּוּל, הָאַחֲרָיוּת הַמַּעֲשִׂית הִיא עַצְמָהּ עֲבוֹדַת ה׳.

לְאַחַר הַהַצָּלָה מִתְעוֹרֶרֶת שְׁאֵלָה חֲדָשָׁה: לְשֵׁם מַה נִצְּלוּ הַחַיִּים? נֹחַ יוֹצֵא מִן הַתֵּיבָה, נוֹטֵעַ כֶּרֶם וּמִשְׁתַּכֵּר. סִפּוּר הַכֶּרֶם מַזְכִּיר שֶׁהַיְּכֹלֶת לִשְׂרֹד עֲדַיִן אֵינָהּ מַבְטִיחָה כִּוּוּן וּמַשְׁמָעוּת לַיּוֹם שֶׁאַחֲרֵי.


מִגְדַּל בָּבֶל: הַחָכְמָה בְּשֵׁרוּת הַשְּׁלִיטָה

אַנְשֵׁי בָבֶל אוֹמְרִים: ״הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם, פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ״. הַיְּכֹלֶת הַטֶּכְנוֹלוֹגִית וְהָאִרְגּוּנִית מְשָׁרֶתֶת כָּאן שְׁאִיפָה לְהַבְטִיחַ מַעֲמָד וּשְׁלִיטָה: ״פֶּן נָפוּץ״ — הַפַּחַד מֵאֲבֵדַת הָאֲחִיזָה; ״וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם״ — הַצֹּרֶךְ לְבַסֵּס אֶת חֲשִׁיבוּתֵנוּ.

גַּם אָדָם יָחִיד יָכוֹל לִבְנוֹת מִגְדָּל מִתְּאָרִים, מִכֶּסֶף וּמִמֵּידָע. הַחוֹשֵׁשׁ מִנִּצּוּל עָלוּל לְהַרְגִּישׁ שֶׁעָלָיו לִהְיוֹת הָרוֹפֵא, הַמִּשְׁפְּטָן, הַכַּלְכְּלָן וְהַטֶּכְנַאי שֶׁל עַצְמוֹ. כָּל עֵצָה דּוֹרֶשֶׁת חֲקִירָה, וְכָל אִי־יְדִיעָה נִדְמֵית כְּסַכָּנָה. הַהַשְׂכָּלָה נַעֲשֵׂית שִׁרְיוֹן שֶׁצָּרִיךְ לְעַבּוֹת בְּלִי סוֹף. יֵשׁ חָכְמָה הַמַּצִּילָה מִן הַמַּבּוּל, וְיֵשׁ עִסּוּק בְּחָכְמָה שֶׁאֵינוֹ מְאַפְשֵׁר לְהַאֲמִין שֶׁהַמַּבּוּל הִסְתַּיֵּם.

אַבְרָהָם: אֱמוּנָה הַמּוֹלִידָה חַדְשָׁנוּת וְשִׁתּוּף

מוּל הַמִּגְדָּל עוֹמֶדֶת הַקְּרִיאָה לְאַבְרָהָם: ״לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ״. ״לֶךְ לְךָ״, מְפָרֵשׁ רַשִׁ״י, ״לַהֲנָאָתְךָ וּלְטוֹבָתְךָ״. הוּא יוֹצֵא עִם שָׂרַי, לוֹט וּרְכוּשָׁם, אַךְ מַנִּיחַ מֵאָחוֹר אֶת הַבִּטָּחוֹן שֶׁבַּמֻּכָּר וְאֶת הַדְּרִישָׁה לָדַעַת מֵרֹאשׁ כֵּיצַד הַכֹּל יִסְתַּדֵּר.

נֹחַ נִקְרָא לִבְנוֹת תֵּיבָה עַל פִּי הוֹרָאוֹת; אַבְרָהָם נִקְרָא לְעַצֵּב דֶּרֶךְ חַיִּים. בַּקְּרִיאָה אֵלָיו אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ הַזְמָנָה לְהַגְדָּרָה עַצְמִית, לְחַדְשָׁנוּת וּלְשִׁתּוּף פְּעֻלָּה: הַדְרָכָה אֱלֹקִית הַמְּפַנָּה מָקוֹם לִיצִירָתִיּוּת אֱנוֹשִׁית. נְקֻדַּת הַיִּחוּס בְּרוּרָה: ״וֶהְיֵה בְּרָכָה״; הָאֹפֶק רָחָב: ״וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה״. אֱמוּנָתוֹ נַעֲנֵית לְהַבְטָחַת בְּרָכָה וּמוֹלִידָה יָזְמָה לְהוֹסִיף טוֹב.

רַשִׁ״י מַבְחִין בֵּין נֹחַ, שֶׁהָיָה זָקוּק לְסַעַד, לְבֵין אַבְרָהָם, שֶׁהָיָה ״מִתְחַזֵּק וּמְהַלֵּךְ בְּצִדְקוֹ מֵאֵלָיו״. הָאֵמוּן בַּה׳ מַעֲנִיק לְאַבְרָהָם כּוֹחַ לִפְעֹל בְּתוֹךְ אִי־הַוַּדָּאוּת. עֲשֶׂרֶת נִסְיוֹנוֹתָיו מַעֲמִיקִים אֶת הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת: הַקֹּשִׁי נַעֲשֶׂה חֵלֶק מִשְּׁלִיחוּת.

בְּבָבֶל מְבַקְּשִׁים ״וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם״; לְאַבְרָהָם מֻבְטָח ״וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה״. שְׁמוֹ גָּדֵל כְּשֶׁהוּא נוֹשֵׂא בְּאַחֲרָיוּת לַאֲחֵרִים: מַכְנִיס אוֹרְחִים, נֶחֱלָץ לְהַצָּלַת לוֹט וּמְבַקֵּשׁ מִשְׁפָּט וְרַחֲמִים עַל סְדוֹם. מִמַּעֲשָׂיו נִבְנֵית תַּרְבּוּת הַמְּטַפַּחַת אֵמוּן, אַהֲבָה, קְשָׁרִים, שֶׁפַע וְעַרְבוּת הֲדָדִית.

בְּדֶרֶךְ מָשָׁל, נֹחַ הוּא ״הַשֵּׁן הַבְּרִיאָה שֶׁיֵּשׁ לְהַצִּיל״ מִן הָרַע שֶׁבַּחוּץ; אַבְרָהָם הוּא פְּרִי הַבִּכּוּרִים שֶׁמִּמֶּנּוּ מַתְחִיל פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים.


אֵמוּן כְּבָסִיס לְחֵירוּת וּלְסַקְרָנוּת

הַתַּרְבּוּת שֶׁאַבְרָהָם בּוֹנֶה מַצִּיעָה גַּם כִּוּוּן לַחִנּוּךְ: לְפַתֵּחַ כִּשּׁוּרִים אִישִׁיִּים לְצַד הַיְּכֹלֶת לְקַבֵּל הַדְרָכָה, לְהֵעָזֵר בַּאֲחֵרִים וְלַעֲבֹד עִמָּם. בְּמֶחְקְרֵי הַהִקָּשְׁרוּת, ״בָּסִיס בָּטוּחַ״ מְתָאֵר קֶשֶׁר תּוֹמֵךְ הַמְּאַפְשֵׁר לָצֵאת וְלַחְקֹר. כָּךְ אֶפְשָׁר לְהָבִין גַּם אֶת הַקֶּשֶׁר בֵּין אֵמוּן לְעַצְמָאוּת: הַיְּכֹלֶת לוֹמַר ״אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ״ וְ״אֲנִי סוֹמֵךְ עָלֶיךָ״ מְפַנָּה מָקוֹם לְסַקְרָנוּת וְלִיצִירָה.

כְּדֵי שֶׁאֵמוּן יַחֲזִיק מַעֲמָד, עַל הַחֶבְרָה לְטַפֵּחַ מִקְצוֹעִיּוּת וְיֹשֶׁר, וּלְאַפְשֵׁר בְּדִיקָה, בִּקֹּרֶת וּבְחִירָה. כָּךְ אֶפְשָׁר לְהִישָּׁעֵן עַל הַזּוּלַת תּוֹךְ שְׁמִירָה עַל חֵירוּת וְשִׁקּוּל דַּעַת.

גַּם נְתִינָה עֲשׂוּיָה לְהֵרָאוֹת ״לֹא חֲכָמָה״: מַדּוּעַ לַחֲלֹק יֶדַע וּלְחַבֵּר בֵּין אֲנָשִׁים בְּלִי לִגְבּוֹת תְּמוּרָה? בְּסִפְרוֹ Give and Take מְתָאֵר אָדָם גְּרַנְט אֶת הַיָּזָם אָדָם רִיפְקִין, שֶׁבָּנָה רֶשֶׁת קְשָׁרִים רַבַּת הַשְׁפָּעָה דֶּרֶךְ עֶזְרָה וְחִבּוּרִים. גְּרַנְט מַדְגִּישׁ שֶׁהַנּוֹתֵן הַמַּצְלִיחַ גַּם מַצִּיב גְּבוּלוֹת לִזְמַנּוֹ וּלְמַשְׁאַבָּיו וּמְקַדֵּם אֶת מַטְּרוֹתָיו. זֶהוּ ״הַנָּדִיב הֶחָכָם״: הוּא מֵיטִיב עִם אֲחֵרִים, וְהָאֵמוּן שֶׁנִּבְנֶה מַצְמִיחַ הַמְלָצוֹת, הִזְדַּמְּנוּיוֹת וְשִׁתּוּפֵי פְּעֻלָּה הַיְּכוֹלִים לְהַעֲלוֹתוֹ לְפִסְגַּת הַהַצְלָחָה. הַחֶסֶד הַנִּרְאֶה כְּוִתּוּר מִתְגַּלֶּה כְּחָכְמָה הַבּוֹנָה אֶת הָאָדָם וְאֶת סְבִיבָתוֹ יַחַד.


חֶבְרַת שֶׁפַע: הַחָכְמָה הַמְּאַפְשֶׁרֶת לִחְיוֹת

כַּאֲשֶׁר עֶקְרוֹנוֹת אֵלֶּה נַעֲשִׂים תַּשְׁתִּית חֶבְרָתִית, שִׁתּוּף יֶדַע וַחֲלֻקַּת עֲבוֹדָה מְאַפְשְׁרִים גַּם לְמִי שֶׁאֵינוֹ מֻמְחֶה לִחְיוֹת בְּבִטָּחוֹן וּבְכָבוֹד. זֶהוּ חֲזוֹן שֶׁל חֶבְרַת שֶׁפַע: מָזוֹן, קוֹרַת גַּג, רְפוּאָה, בִּטָּחוֹן, אַהֲבָה וְהַהִזְדַּמְּנוּת לֵיהָנוֹת מִן הַחַיִּים.

בְּחֶבְרַת הִשָּׂרְדוּת הָאָדָם נִדְרָשׁ לְפַתֵּחַ אֶת עַצְמוֹ כְּדֵי לְהַשִּׂיג חַיִּים טוֹבִים. בְּחֶבְרַת שֶׁפַע הַחַיִּים הַטּוֹבִים יְכוֹלִים לִהְיוֹת הַבָּסִיס לְהִתְפַּתְּחוּת מִבְּחִירָה. הָאָדָם פָּנוּי לַחְקֹר וּלְהַמְצִיא, לְגַדֵּל יְלָדִים, לִיצֹר מוּזִיקָה, לְטַיֵּל וּלְהַעֲמִיק קְשָׁרִים. הַלְּמִידָה צוֹמַחַת מֵאַהֲבָה וּמִסַּקְרָנוּת, וְהַחָכְמָה פּוֹתַחַת אֶפְשָׁרֻיּוֹת לַחַיִּים.

הַחֲזוֹן הַזֶּה מְבַטֵּא אֶת הַמּוֹרֶשֶׁת שֶׁאַבְרָהָם מַתְחִיל בְּשֻׁתָּפוּת עִם הַבּוֹרֵא וּבְהַדְרָכָתוֹ: ״וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה׳ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט״ (בְּרֵאשִׁית יח, יט). מֵאַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב צוֹמֵחַ עַם יִשְׂרָאֵל. מִכּוּר הַבַּרְזֶל בְּמִצְרַיִם וְדֶרֶךְ נִסְיוֹנוֹת הַדּוֹרוֹת, הוּא מַעֲמִיק אֶת הַקֶּשֶׁר עִם בּוֹרֵא הָעוֹלָם וְאֶת הָאֱמוּנָה בִּשְׁלִיחוּתוֹ.

בְּדוֹרֵנוּ נִכָּרִים פֵּרוֹת הַמּוֹרֶשֶׁת בִּתְרוּמַת עַמֵּנוּ לַמַּדָּע, לַטֶּכְנוֹלוֹגְיָה, לְמַעֲרָכוֹת מֻרְכָּבוֹת, לַבִּטָּחוֹן וְלַכַּלְכָּלָה; בַּשְּׁאִיפָה לְצֶדֶק וּלְמוּסָר, וּבָעֲמִידָה בֶּאֱמוּנָה וּבְעָצְמָה מוּל אֶתְגָּרִים. בְּתוֹךְ כָּל אֵלֶּה עָלֵינוּ לְטַפֵּחַ אֶת הַיְּכֹלֶת לַחֲלֹק בְּדֵעוֹת וּלְהִישָּׁאֵר אַחִים: שְׁנֵים־עָשָׂר שְׁבָטִים שֶׁל עַם אֶחָד, מַתָּנוֹת שׁוֹנוֹת וּבְרָכָה מְשֻׁתֶּפֶת. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבּוֹחֲרִים לִהְיוֹת בְּרָכָה מַמְשִׁיכִים לְטַפֵּחַ אֶת הַפַּרְדֵּס שֶׁהֵחֵל בְּאַבְרָהָם.

כַּאֲשֶׁר הַחָכְמָה בּוֹנָה עוֹלָם שֶׁרָאוּי לָתֵת בּוֹ אֵמוּן, הִיא גַּם מְשַׁחְרֶרֶת מִן הַצֹּרֶךְ לִהְיוֹת תָּמִיד הֶחָכָם בְּיוֹתֵר. וְאוּלַי זֶהוּ עֹמֶק דְּבָרָיו שֶׁל רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלַב: ״הַחָכְמָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבְּכָל הַחָכְמוֹת, לִבְלִי לִהְיוֹת חָכָם כְּלָל״.



שַׁבַּת שָׁלוֹם,

בנימין זאב ברנדשטטר

*****


מְקוֹרוֹת:

בְּרֵאשִׁית ו, ט–כב; ט, כ–כא; יא, א–ט; יב, א–ה; יד; יח, א–יט, כה; מט, כח. דְּבָרִים ד, כ. רַשִׁ״י לִבְרֵאשִׁית ו, ט; יב, א. אָבוֹת ה, ג. לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ״ן תִּנְיָנָא, מד. רֶקַע מֶחְקָרִי:



פוסטים אחרונים

הצג הכול
נדיבות חכמה: למה האנשים שנותנים לאחרים עשויים לבנות לעצמם יותר הזדמנויות, קשרים, ועושר

נניח שנכנסים לחדר מאה אנשי עסקים. חלקם חושבים מיד: מי כאן יכול לעזור לי? אחרים חושבים: עם מי כדאי לי לעשות עסקה הוגנת? וקבוצה שלישית שואלת שאלה אחרת לגמרי: למי כאן אני יכול לעזור? האינטואיציה הכלכלית

 
 
 
החריצות שבעצלנות

אולי בכלל העצלנות היא שורש החריצות, ההשפעה והתוצאות? נהוג לדבר על עצלנות כאילו היא אויבה הטבעי של הקִדמה. החרוץ קם מוקדם, עובד קשה, מזיע, בונה. העצלן שוכב, דוחה, מחפש קיצורי דרך. אלא שאם מסתכלים על הה

 
 
 

תגובות


bottom of page