העולם הדיגיטלי איננו ניטרלי. הוא שדה מעורב של אמת ושקר, אור והסתר, כוונה וישרות מול מניפולציה ולחץ. אבטחת מידע – ובעיקר אבטחת מידע התנהגותית

כבוד לבורא פירושו שימוש במתנה שנתן – הצלם, השכל, השיפוט והאחריות. עבודה ל״צלם״ או ״אלוהים אחרים״ זולת החיפוש העצמאי אחר דבר ה׳, היא ויתור על האחריות האישית ועל הביקורת הפנימית שטבע בנו הבורא.

חגרו חגורות, ואם אתם על אופניים שימו קסדה חלק א׳ האצה והאטה גשמית מאיצים התינוק נולד לתוך עולם שהוא עדיין לא מבין, אבל הוא כבר “עובד” בו בכל הכוח. החיים מתחילים בדחף. הבכי הוא דרישה, התנועה היא מאבק קדימה, והגוף כולו מצביע על אמת אחת: יש תנועה עוד לפני שיש מילים. פעוטות מוכיחים את זה יום־יום: הם קופצים, נופלים, קמים, ושוב קופצים. תקופת הילדות בודקת את העולם דרך פעולה. אחר כך מגיעים הנעורים, וההאצה מקבלת צורה חדשה: להוכיח, להשתייך, להתבלט. המוח מתחיל לחפש תגמול חברתי, והלב מתר

בינה מלאכותית היא תשתית חדשה שמשנה את הדרך שבה כותבים, לומדים, יוצרים ומקבלים החלטות. היא יכולה לחסוך זמן ולהנגיש ידע, אבל גם לבלבל ולהטעות. כדי להסתדר בעידן הזה לא צריך להיות טכנולוג. צריך להבין את העיקרון, את הגבולות, ואת כללי הזהירות. 1) בינה מלאכותית: אור חדש על עולם המידע הקבלה טובה לבינה מלאכותית היא אור. אור מגלה ומעצים. הוא מאפשר לבנות, ללמוד ולהתקדם. אבל הוא גם יוצר תעתועים: תאורה נכונה יכולה להפוך הצגה למשהו שנראה אמיתי. ואור חזק מדי יכול לסנוור ולמשוך אותנו אחרי מה

גיוס חרדים וערבים: לשלב אוכלוסיות עם רגישויות שונות, אי אפשר לבנות את זה על חשדנות או כפייה. איך עושים את זה נכון?

תכירו גישה פסיכולוגית־פילוסופית חדשנית שמתבוננת בחיים כמו ביצירה מוזיקלית (מוזיקה היא שילוב של מלודיה וריתמיקה), ורואה את הנפש כתהליך שמתקדם

רוב אירועי האבטחה המשמעותיים אינם מתחילים בפריצה מתוחכמת, אלא בפעולה אנושית פשוטה: לחיצה על קישור, פתיחת קובץ, שיתוף סיסמה, או אמון רגעי באדם הלא נכון. כאן נכנסת לתמונה אבטחת מידע התנהגותית. זהו תחום שחוצה בין אבטחת מידע, פסיכולוגיה, סוציולוגיה ותרבות ארגונית. הוא לא שואל רק איך מגנים על מערכות - אלא איך אנשים באמת מתנהגים מול סיכון, לחץ, סמכות, עייפות והרגלים. תוכן העניינים: מבוא מהי אבטחת מידע למה אבטחת מידע חשובה כל כך למה שווה לך ללמוד אבטחת מידע התנהגותית יסודות ותפיסת ע

כבוד תלמידי חכמים הוא ערך יסוד. האמת היא לא פחות. אבל לפעמים, בלי לשים לב, הראשון מתרחב מעבר לכוונתו המקורית. זה כבר לא רק ״לא לפגוע בכבוד״,

הלקח של הגלות חד וברור: כשאין הגנה ממלכתית נחושה, הרוע מזהה חולשה. לכן, מדינה יהודית שאינה מגיבה בחומרה לאלימות אנטישמית מסכנת לא רק את אזרח

איך קרה שבמדינה יהודית, בארץ ישראל, אנחנו חיים כמעט לגמרי לפי הציר הזה, גם כשאנחנו לא נוצרים, וגם כשאנחנו לא מרגישים קשר פנימי לסיפור שמאחור

הוא לא מתאמץ להרשים במילים גבוהות אלא להראות לך איפה המציאות מפתיעה. במקום להגיד לך מה נכון הוא גורם לך לשאול איך זה יכול להישבר. במקום לדבר

בכל חברה יש חוקים שלא כתובים בשום מקום. לא בחוק המדינה, לא בתקנון בניין, ולא בשלט בכניסה לשכונה. אלה חוקים שקטים של מנטליות: מה נחשב מנומס,

המדד הופך ליעד, ואז כולם לומדים איך “להיראות טוב” במקום להיות טובים. מהיר יותר במקום נכון יותר. סגירה במקום פתרון. מחיר במקום תמורה. ממוצע

שלב 1: “בדיקה ללא עלות” — הפיתיון הכי נקי זה מתחיל בהצעה שאף אחד לא רוצה לסרב לה: “רק נבדוק אם זה מתאים.” “רק נעשה אבחון קצר.” “רק נבין אם יש לכם סיכוי.” כאן נכנסת המסגרת הפסיכולוגית: הם לא מוכרים לך. הם “בוחנים אותך”. הם “מסננים”. אתה מרגיש שנבחרת — עוד לפני שקיבלת משהו אמיתי. שלב 2: מחמאה מקצועית + לחץ זמן רך המסר מגיע מהר: “יש פה פוטנציאל”. לפעמים גם: “אנחנו לא מקבלים כל אחד”. ואז מגיע משפט שמתחיל להדק את הלולאה: “יש לנו חלון זמן קצר”, “המסלול הבא נסגר”, “יש עכשיו מק

מה זה בכלל “ביזיון בית המשפט”? בפשטות: זו מסגרת שמאפשרת לבית המשפט להטיל קנס או מאסר כדי לאכוף ציות לצו שיפוטי (למשל כשצד לא מקיים צו). היא גם מתמודדת עם סירוב של עדים לשתף פעולה במצבים מסוימים. יש גם סעיף בחוק בתי המשפט שמאפשר ענישה על הפרעה לדיון או התנהגות אלימה באולם. עד כאן, נשמע “סביר”: בכל מדינה יש דרך לאכוף צווים, לשמור סדר, ולמנוע מאנשים להפוך דיון לקרקס. אבל הבעיה היא לא בזה שיש כלי. הבעיה היא איזה כלי, מאיפה הוא הגיע, ואיזו תרבות הוא מייצג. השורש: זה חוק שנולד כדי

לא פעם, דווקא אנשים מבריקים ואינטליגנטיים מגלים שמשבר רגשי מערער אותם באופן בלתי צפוי. נתונים מראים שאנשים בעלי IQ ממוצע הצליחו לעקוף בביצ

בינה מלאכותית אמרה לכם משהו שנשמע מחוץ לגבולות ההגיון וחסר כל הוכחה בשטח? ובכן, זאת הייתה הזייה, לא שלכם - שלה …

ההתמדה היא סוד ההצלחה, ואם מתייאשים באמצע?

בישראל הפער בין ההייטק לשאר המשק חריג ומתמשך: לפי רשות החדשנות, ב-2024 השכר הממוצע בהייטק היה כ-32.3 אלף ש״ח, כ-2.8× מהשכר הממוצע בשאר הענפי

כולנו מכירים את הביטוי ״הסקרנות הרגה את החתול״. אך האם הרהרתם פעם: הסקרנות הטובה, זאת שאינה הורגת את החתול, עדיין עלולה לעיתים הפוך למכשול