פסיכולוגיה מוזיקלית
- binyxisrael
- לפני יום 1
- זמן קריאה 4 דקות
מאת: בנימין ברנדשטטר
תכירו: גישה פסיכולוגית חדשנית שמתבוננת בחיים כמו ביצירה מוזיקלית (מוזיקה היא שילוב של מלודיה וריתמיקה), ורואה את מסלול חיי האדם כתהליך שמתקדם לפי סדר אירועים – “תווים” ו“מקצבים” המתארגנים כיצירה מתהווה:
מלודיה הרמונית – כשיש סדר ותחושת התאמה
כשהאדם מסדר את חייו כרצף בעל כוונה ומשמעות (בחירות, הרגלים, מערכות יחסים),
כשהוא מפנים, לומד מטעויות ולא רק נתקע עליהן,
וכשהוא מצליח להכניס איזון בין יציבות לשינוי.
בתנאים אלו ה“מלודיה” הנפשית שלו נשמעת הרמונית: יותר שקט פנימי, יותר יכולת אהבה, יצירתיות ותפקוד
מלודיה כאוטית (כאוס = תוהו ובוהו) – כשיש חוסר התאמה - דיסוננס וחסר ״עיבוד״
כשהאדם חוזר שוב ושוב על אותם דפוסים הרסניים,
כשהוא נותן לאירועים חיצוניים לנהל לו את ה“קצב”,
וכשהוא לא מצליח לחבר את חלקי החיים לסיפור בעל משמעות – אז נוצר כאוס מלודי: החיים מרגישים כמו מוזיקה צורמת, בלי פתרון, בלי בית חזרה.
במילים פשוטות:
פסיכולוגיה מוזיקלית חוקרת איך הסדר שבו אנחנו חיים – סדר ההחלטות, ההרגלים, והתגובות שלנו – יוצר “מנגינה” נפשית והתנהגותית שיכולה להיות מרפאת או הרסנית.
הגישה הזאת שואלת, למשל:
איזה סדר נכון של “תוים” עוזר שתתפתח צמיחה ולא כאוס?
מה קורה כשמדלגים על שלב רגשי חשוב בחיים (למשל, לא מתאבלים, לא מעבדים פגיעה, לא נחים) – ואיך זה משבש את כל היצירה?
איך אפשר כל יום מחדש לכתוב את המנגינה של החיים כך שתוביל ליותר טוב?
אילו תבניות ״מוזיקליות״ נחשבות בטוחות לאימוץ, ומאילו כדאי להתרחק?
עכשיו זה כבר נהיה מעניין, ומתחיל להתפתח:
1. מה זה אקורד בפסיכולוגיה מוזיקלית?
אקורד (מושג מעולם המוזיקה) זה כמה קבוצת “תווים נפשיים” בלתי נפרדים שמנוגנים ביחד ודורשים איזון והרמוניה ביניהם:
רגש + מחשבה + התנהגות / ערך + זמן / הקשר.
כשכל החלקים יושבים נכון – יש הרמוניה. כשאחד צורם או חסר – יש דיסוננס.
נביא כמה אקורדים קלאסיים, ואז נראה גם היסטורית איך התנ״ך מצייר אותם, והמדע המודרני כאילו “מגלה מחדש את אותה מנגינה”.
אקורד 1: אמון – גבולות – חסד
איך זה נשמע בנפש?
אמון – תחושת ביטחון בסיסית: אני סומך על התהליך. מותר לי להיות, מותר לי להרגיש.
גבולות – מה מותר ומה אסור, אחריות, חוקים ברורים.
חסד – חום, אהבה, נתינה, רכות, כוונה טובה.
כששלושתם זמינים לאדם – ילד (ואדם מבוגר) גדל יציב, מסוגל לאהוב ולהיכנס לקשרים בלי להִתפרק.
אם יש חסד בלי גבולות זה מוביל לבלגן.
גבולות בלי חסד יוצרים נוקשות, חרדה, מרד.
אמון שבור מביא חשדנות, ציניות, קושי אינטימי.
בתורה:
התנ״ך מלא בשלישייה הזו:
הקב״ה - ״א-ל רחום וחנון..״ (חסד),
שנותן מצוות וחוקים ברורים (גבולות),
ודורש אמונה וביטחון בו.
לעם ישראל יש טבע ברור:
כשיש אמון (אמונה בהשם) + גבולות (שמירת מצוות) + חסד (בין אדם לחברו) אז יש שגשוג, הרמוניה.
כשיש מרד, חוסר גבולות, עוול - אז יש גלות, כאוס.
המדע “מגלה את האקורד”
תיאוריית ההתקשרות (Attachment):
ילד צריך – בדיוק – שילוב של חום רגשי (חסד) + עקביות וחוקים (גבולות) כדי לפתח התקשרות בטוחה.
בלי מרכיבים אלו נוצרת התקשרות חרדה / נמנעת, מה שמתבטא בהמשך החיים בחרדות, דכאון, קושי בזוגיות.
החוקרים קוראים לזה Attachment, פסיכולוגיה מוזיקלית קוראת לזה ״אקורד אמון–גבולות–חסד״. אקורד אחד מתוך עולם הפסיכולוגיה המוזיקלית.
אקורד 2: עבודה – מנוחה – קדושה
איך זה נשמע בנפש?
עבודה – מאמץ, יצירה, עשייה.
מנוחה – עצירה, מצב “OFF”, התאוששות.
קדושה / משמעות – לא רק לנוח, אלא לחוות שהחיים שלי מחוברים למשהו גדול יותר.
כשאדם עובד–נח–מקדש (נותן משמעות), החיים מרגישים כמו נשימה סדירה:
שאיפה – נשיפה – רגע של שקט עמוק.
בתורה:
הדוגמה הכי ברורה: מצוות השבת
״ששת ימים תעבוד… ויום השביעי שבת… ״
שילוב של:
עבודה – ״ששת ימים תעבוד״
מנוחה – ״שבתון״
קדושה – ״שבת קודש״, זמן שהוא לא רק חופש, אלא מוגבה.
זה אקורד מלודי של זמן.
המדע “מגלה את האקורד”
חקר שחיקה (Burnout) מגלה:
עבודה רציפה בלי מנוחה איכותית גורמת קריסה נפשית ופיזית.
חקר שינה וקהילות מגלה:
מנוחה מחזורית, ובעיקר מנוחה משותפת, מורידה מתחים, מחזקת קשרים, משפרת בריאות.
פסיכולוגיה חיובית מגלה:
משמעות, טקסים, זמן “קדוש” (לא בהכרח דתי) – תורמים לחוסן נפשי.
כלומר, המדע למד שבלי מנוחה מחזורית ומשמעות – המערכת קורסת.
התנ״ך כבר כתב תבנית: עבודה–מנוחה–קדושה כאקורד מחזורי.
אקורד 3: אמת – צדק – שלום
איך זה נשמע בנפש ובחברה?
אמת – יושרה, לא לשקר לעצמי / לאחרים.
צדק – חלוקה הוגנת, דין ישר, לא רמייה.
שלום – יחסים מתוקנים, רמה נמוכה של אלימות וקונפליקט.
אדם וחברה שמתמקדים בשלום בלי אמת, או צדק בלי חמלה – נכנסים לכאוס.
זה כמו אקורד שבו תו אחד מזייף – הכול נשמע נוקשה או צבוע.
בתנ״ך:
נביאים חוזרים שוב ושוב על:
איסור על מאזני מרמה, גזל ולקיחת שוחד.
דאגה ליתום, אלמנה וגר.
חיבור בין אמת, צדק ושלום כבסיס לקיום לאומי.
זו מלודיה חברתית: אם “תשחק עם התווים” (שוחד, שקר, ניצול) – תקרוס המערכת.
המדע “מגלה את האקורד”
מחקרים בסוציולוגיה וכלכלה מראים ש:
שחיתות מערכתית יוצרת חוסר אמון, אלימות, אי־יציבות כלכלית.
חברות עם שקיפות, שוויון יחסי ותפיסת צדק גבוהה מביאה יותר אמון, פחות פשיעה, יותר רווחה נפשית.
כלומר, המדע מראה בגרפים וסטטיסטיקה את מה שהתנ״ך מספר בסיפורים ונבואות.
אקורד 4: יחיד – משפחה – קהילה
איך זה נשמע בחיים?
יחיד – האני, הרצונות, הצרכים האישיים.
משפחה – אינטימיות, שפה פרטית, שיתוף עמוק.
קהילה – תחושת שייכות רחבה, “אני חלק ממשהו”.
אם היחיד נבלע – יש מחיקה עצמית.
אם המשפחה/קהילה מתרסקת – יש בדידות, ניכור, חרדה.
כששלושתם מנוגנים ביחד, יש יציבות וחוסן.
התנ״ך
האדם לא נברא לבדו – “לא טוב היות האדם לבדו” (שוב, פרפראזה).
כל התורה החברתית סובבת סביב: אדם – בית אב – שבט – עם.
חגים, שמיטות, עלייה לרגל – טקסים של חיזוק הקהילה.
המדע “מגלה את האקורד”
מחקרים מראים שבדידות כרונית מעלה סיכון לתמותה, כמו עישון כבד.
תמיכה חברתית קשורה ל:
פחות דיכאון,
החלמה טובה יותר ממחלות,
פחות התמכרויות.
פסיכולוגיה מדברת על “Social Support”, התנ״ך מדבר על עם, שבט, קהילה – זה אותו אקורד בשפה אחרת.
“המדע בעקבות התנ״ך”
מגלה אט אט את דיוק התווים?
אפשר לנסח את זה ככה:
התנ״ך נותן תבניות־על (מלודיות):
מחזורים של 7, דפוסי עבודה–מנוחה, צירופי ערכים (אמת–צדק–שלום, חסד–דין–רחמים, וכו’).
המדע מודד את זה במספרים:
מחזורי שינה ועבודה, שחיקה, אפקט מנוחה.
השפעת צדק ושחיתות על כלכלה ובריאות.
ההשפעה של משפחה וקהילה על הבריאות הנפשית.
החיבור המוזיקלי:
נסתכל על כל זה כמו תווים במנגינה:
תן שם לכל אקורד (אמון–גבולות–חסד, עבודה–מנוחה–קדושה וכו׳).
תראה מה קורה כשמנגנים נכון – ומה קורה כשהאקורד מפורק או מזויף.
ותיצור מזה שיטת חשיבה/טיפול: איך “לכוון” מחדש את האקורדים בחיים של אדם ושל חברה.
נהניתם?
מעניין אותכם הקשר בין המדע לתורה?
אתם מוזמנים לקרוא את הספר של מדען הגרעין, יוסף ברנדשטטר זצ״ל - ״אבולוציה מדע ויהדות״, באתר ערכים (זמין לקריאה חופשית). עותק מודפס זמין בספרייה ליהדות של אוניברסיטת בר אילן
תגובות