לרשפב (מילה חדשה בעברית) את המציאות

הכפתור שלא מתקן כלום, והרעיון העתיק שיכול לשנות את הדרך שבה אנחנו רואים הכול

מ־Make Everything OK, דרך תורה רפ״ב של רבי נחמן ועד ממצאים של זוכי פרס הנובל הישראליים כהנמן ואומן (בנפרד): מסע קצר אל ההבדל שבין אמת, אמת לאמיתה; והיכולת לראות את הטוב בלי לשקר לעצמנו.

לרשפב

הכפתור שלא מתקן כלום

יש באינטרנט כפתור משעשע, כמעט מושלם. כתוב עליו: Make Everything OK. לוחצים, מחכים רגע בזמן שהמערכת כביכול מטפלת בעניינים, ואז מתקבלת הבשורה באותיות קידוש לבנה: ״הכול בסדר עכשיו״. ובשורת ההסבר מפורט: ״אם עדיין לא הכל בסדר - בדוק את הגדרות תפיסת המציאות שלך״.

ברור שלא קרה דבר. החשבון בבנק לא השתנה, האדם שרבנו איתו לא התנצל, הכאב לא נמחק והחדשות לא השתפרו. ובכל זאת, לרגע אחד משהו כן השתנה: המבט.

הבדיחה הזאת מצליחה מפני שהיא נוגעת במשאלה אנושית עמוקה. אנחנו לא תמיד רוצים פתרון של מאה שלבים. לפעמים אנחנו רוצים כפתור אחד שיסדר את התמונה.

וכאן נכנסת תורה רפ״ב של רבי נחמן מברסלב, עם רעיון עתיק שאפשר להפוך לפעולה מודרנית להפליא: לרשפב.

לא להגיד שהכול טוב. למצוא את המעט שטוב

בתורה רפ״ב, המוכרת גם כתורת ״אזמרה״, רבי נחמן מציע מהלך חד: גם כשאדם נראה רע, וגם כשאדם מסתכל על עצמו ורואה בעיקר כישלון, צריך לחפש ולמצוא ״איזה מעט טוב״, דהיינו נקודה שבה התמונה איננה שלילית לגמרי.

זה הבדל עצום מחשיבה חיובית שטחית. רשפוב אינו אומר: הכול נפלא. הוא גם אינו מבקש למחוק את הרע, להצדיק עוול או להתעלם מבעיה. הוא דורש משהו קשה יותר: לדייק.

אם אדם עשה עשרה דברים רעים ודבר אחד טוב, האמת איננה שעשה רק טוב. אבל גם האמירה ״אין בו שום טוב״ כבר איננה אמת.

לרשפב פירושו להתנגד לנטייה של המוח להפוך אירוע לזהות, מעשה לאדם שלם, יום קשה לחיים שלמים, וכישלון אחד לפסק דין.

לרשפב (מלשון: אותיות ריש פה בית) אינו להפוך את הרע לטוב. לרשפב הוא לבדוק אם הרע שראינו הוא באמת כל הסיפור.

בין אמת לבין אמת לאמיתה

חז״ל השתמשו בביטוי עוצמתי: ״דין אמת לאמיתו״. במסכת שבת נאמר על דיין שדן דין אמת לאמיתו שהוא נעשה, כביכול, שותף למעשה בראשית.

יש אמת ראשונה: מה קרה. ויש אמת רחבה יותר: מה קרה, בתוך איזה הקשר, מה היה לפני, מה היה אחרי, מה היו הכוונות, מה היו האפשרויות, ומה עוד קיים באותו אדם או באותו מצב.

״נכשלתי״ יכולה להיות אמת. ״אני כישלון״ היא כבר פסק דין על אדם שלם. ״הוא פגע בי״ יכולה להיות אמת. ״אין בו שום דבר טוב״ דורשת הרבה יותר ראיות. ״היום היה נורא״ יכול לתאר יום. ״החיים שלי נוראיים״ כבר לוקח פריים אחד ומותח אותו על הסרט כולו.

כאן הרשפוב הופך מתרגיל של אופטימיות לכלי של בירור. הוא אינו מרכך את האמת; הוא מונע מאמת חלקית להתחזות לאמת שלמה.

פרשת ראה: לפני שבוחרים, צריך לראות

פרשת ראה נפתחת במילים: ״ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה״. עוד לפני הברכה והקללה, עוד לפני הבחירה והמעשה, מופיע הציווי לראות.

הסדר הזה חשוב. כדי לבחור בין טוב לרע צריך קודם להיות מסוגלים להבחין ביניהם. לא כל דבר שנראה רע ברגע הראשון הוא כולו רע, ולא כל דבר שנראה טוב הוא טוב בכל תוצאה ובכל טווח זמן. ראייה מוסרית דורשת רזולוציה.

הרשפוב משתלב בדיוק בנקודה הזאת. הוא איננו מחליף את ההבחנה בין טוב לרע; הוא משכלל אותה. במקום לשאול רק ״האם זה טוב או רע?״ הוא מוסיף: ״מה כאן טוב, מה כאן רע, ומה אני מפספס כשאני נותן לאחד מהם לצבוע את הכול?״

ומה עושה כאן המילה הקטנה ״את״?

לחז״ל הייתה רגישות מופלאה למילים קטנות. במסכת פסחים מסופר על שמעון העמסוני ויש גורסים נחמיה העמסוני, שהיה דורש את מילות ״את״ שבתורה כמוסיפות רובד. כשהגיע לפסוק ״את ה׳ אלהיך תירא״ עצר, עד שרבי עקיבא דרש את המילה.

הסיפור עצמו מלמד משהו על בירור: לא מדלגים על מילה רק מפני שהיא קטנה. לפעמים דווקא המילה שנראית טכנית פותחת שכבה נוספת של משמעות.

ובפרשת ראה החיבור נעשה מסקרן עוד יותר. בעל ״מאור עיניים״ שואל מדוע נאמר ״את הברכה אשר תשמעו״, בעוד שבקללה נאמר ״והקללה אם לא תשמעו״ בלי אותה ״את״. בתוך פירושו הוא מחבר את האל״ף והתי״ו, את מלוא טווח האותיות, אל הצורך לבחור את החיות והטוב מתוך עולם שבו טוב ורע מעורבים זה בזה.

במילים אחרות: הברכה אינה תמיד אובייקט נוצץ שמונח לפנינו עם מדבקה. לפעמים צריך לברר אותה מתוך התערובת.

כהנמן: המוח לא רואה מצלמה. הוא מספר סיפור

אלפי שנים אחר כך, המחקר המודרני נתן שפה אחרת לאותה בעיית ראייה. דניאל כהנמן, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת אלפיים ושתיים, הראה עד כמה שיפוט וקבלת החלטות אנושיים מושפעים מקיצורי דרך, ממסגור, מאי־ודאות ומהטיות שיטתיות.

אנחנו לא קולטים את המציאות כמו מצלמה ניטרלית. המוח בוחר מה להבליט, למה להשוות, מה מפחיד יותר, איזה הפסד צורב יותר ואיזה פרט הופך לעוגן. פעמים רבות אנחנו בטוחים שאנחנו פשוט ״רואים את המציאות״, כאשר בפועל אנחנו רואים מציאות שכבר עברה עריכה.

מכאן הרשפוב מקבל משמעות קוגניטיבית חזקה: הוא מאלץ אותנו לבצע עוד מעבר על החומר לפני שמגישים את פסק הדין. לא כדי לייפות, אלא כדי לבדוק אם מערכת השיפוט שלנו זרקה מידע חשוב בדרך.

אומן: מה שאנחנו רואים משנה גם את המשחק

רוברט אומן, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת אלפיים וחמש יחד עם תומס שלינג, עסק בעולם אחר: תורת המשחקים, קונפליקט ושיתוף פעולה. המחקר שלו על משחקים חוזרים עזר להסביר כיצד יחסים מתמשכים משנים את התנאים שבהם בני אדם יכולים להגיע לשיתוף פעולה.

ופה החיבור לרשפוב עובר מן הראש של היחיד אל המרחב שבין אנשים. אם אני מקטלג אדם כ״רע״, ״אויב״, ״נצלן״ או ״אבוד״, אני לא רק מתאר אותו. אני נכנס למשחק מולו עם אסטרטגיה מסוימת. הוא מגיב אליה. אני מגיב לתגובה שלו. ובתוך כמה סיבובים התיאור שלי עלול להתחיל לייצר את המציאות שחשבתי שרק תיארתי.

רשפוב אינו דורש אמון עיוור. הוא פותח אפשרות נוספת בתוך המשחק: לזהות נקודה שאפשר לעבוד איתה. לפעמים נקודה אחת של הגינות, אינטרס משותף, אחריות או רצון טוב מספיקה כדי לשנות את הסיבוב הבא.

אז אולי אנחנו באמת צריכים כפתור

לא כפתור שמבטיח Make Everything OK. כפתור כזה טוב לבדיחה.

אנחנו צריכים כפתור אחר: ״רשפב את זה״.

מישהו הכעיס אותך? לפני שאתה שולח הודעה - רשפב.

נכשלת? לפני שאתה שופט את עצמך - רשפב.

מישהו איכזב אותך? לפני שאתה מוחק אדם שלם - רשפב.

אתה קורא חדשות ומרגיש שהכול אבוד? לפני שהפריים הופך לעולם כולו - רשפב.

לא כדי להכחיש רע. כדי להבחין טוב יותר.

כי בין ״הכול בסדר״ לבין ״הכול רע״ נמצא מרחב גדול מאוד שנקרא מציאות. ובתוך המרחב הזה, לפעמים, מסתתר מעט טוב שאפשר להתחיל ממנו.

מקורות ועוגנים להעמקה

• ליקוטי מוהר״ן, תורה רפ״ב (״אזמרה״) — רעיון ה״מעט טוב״ והדיון לכף זכות.

• תלמוד בבלי, שבת י ע״א — ״כל דיין שדן דין אמת לאמיתו...״.

• דברים י״א, כ״ו–כ״ח — פתיחת פרשת ראה: ברכה וקללה.

• תלמוד בבלי, פסחים כ״ב ע״ב — שמעון/נחמיה העמסוני ודרישת המילה ״את״; רבי עקיבא.

• מאור עיניים, פרשת ראה, תורה א׳ — ״את הברכה״, אל״ף–תי״ו ובחירת הטוב מתוך תערובת טוב ורע.

• אתר פרס נובל — הנימוקים לפרס של דניאל כהנמן על שיפוט וקבלת החלטות בתנאי אי־ודאות, ושל רוברט אומן על הבנת קונפליקט ושיתוף פעולה באמצעות תורת המשחקים.