הכרה בטבע האדם

יש אמת פשוטה על טבע האדם. כמעט כל מעשה שאדם עושה יש בו גם חלק לעצמו. לפעמים זה ממון וכבוד ונוחות. לפעמים זה שקט פנימי תחושת משמעות ורצון להיות ישר וטוב. אין זה דבר מגונה. כך נברא האדם בעולם של רצון ומאמץ ובחירה.

ומנגד עומד מושג קדוש וצלול מן המסורת. חסד של אמת. חסד שאין בו ציפיה לגמול מן המקבל. מעשה שנעשה מפני שהוא אמת ומצוה והוא נכון לפני השם. כמו חסד של קבורה שאין בו אפשרות להשבה ואין בו מקום לעסקה.

אין הכוונה שחסד של אמת הוא מעשה שאין בו שום שמחה פנימית. שמחת מצוה ונייחא של לב הן טבעיות והן חלק מן הטוב. אלא שעיקרו של חסד של אמת הוא שאין בו חשבון מול בני אדם. לא נעשה כדי לקנות כבוד או לבנות שם או להשיג השפעה. הוא נעשה מפני שהאדם שמולך הוא אדם. מפני שיש עליו חובה של כבוד. מפני שהטוב ראוי להיעשות.

חז״ל הורו דרך שמיישבת את הלב. גם מי שעושה מצוה שלא בשלמות הכוונה יש לו מקום. מתוך שלא לשמה בא לשמה. אין תביעה מן האדם להיות מלאך. יש תביעה להיות הולך ומזדכך. לא לבטל את הנגיעה אלא להפסיק לתת לה למשול. לא לתת ל אני להיות המלך והזולת עבד.

ומכאן אפשר לצייר סולם אחד של מעשים. המדד הוא כמה נכנסת טובת הזולת לתוך ההחלטה והמעשה. בקצה העליון חסד של אמת שבו טובת הזולת והמצוה הן העיקר ואין תלות בתמורה. אחריו חסד מעורב שבו יש גם סיפוק אישי אבל המעשה בנוי על כבוד הזולת ועל הטבת מצבו באמת. אחר כך מעשים ניטרליים שאינם מזיקים אך אינם מרחיבים לב אל הזולת. אחר כך מעשים אנוכיים שבהם הזולת נדחק ונעשה מחיר למטרות האישיות. ובקצה התחתון מעשים דורסניים שבהם הזולת נמחק ונרמס.

הלכה אחת מאירה את הדברים באור בהיר. השבת אבידה. מצד אחד מצוה להשיב ולהחזיר. אין עושים מצוה מסחר ואין נוטלים שכר על עצם ההשבה. מצד שני התורה אינה מבקשת להפיל את המשיב להפסד. אם מתבטל ממלאכתו יש מקום לשכר בטלה בגדרים. ואם יש הוצאות סבירות אין מחייבים את האדם להפסיד מכיסו ללא גבול. כך נבנה חסד שיש בו אמת. חסד שאינו עסקה ואמת שאינה אטימות.

וכן הוא במעלות הצדקה. לא רק כמה נותנים אלא כיצד נותנים. יש נתינה שמביישת ומקטינה. ויש נתינה ששומרת על כבוד האדם ועוזרת לו לעמוד על רגליו. שם ניכר שהמדד איננו תדמיתו של הנותן אלא בניינו של המקבל.

סוף דבר אין תביעה להיות טהור לגמרי ללא נגיעה. התביעה היא להיות אמיתי. להכיר את הלב ולא לשקר לעצמך. לצמצם את שליטת הרצון הפרטי. להרחיב את המעשה כך שיכלול את הזולת בכבוד ביושר ובחסד. זהו סולם העבודה. זו היא דרך של אמת.