בעולם הכלכלה מדברים על “בעיית הממנה־סוכן”: מצב שבו מי שמבקש שירות (הממנה) ומי שמבצע אותו (הסוכן) רוצים כביכול את אותו הדבר – אבל בפועל יש ביניהם פער אינטרסים. ברפואה זה מטופל ורופא, בבנקאות זה לקוח ויועץ. בחינוך – זה תלמיד (או ההורה שלו) מצד אחד, ומורה/מוסד לימודים מצד שני. על פניו, שניהם “רוצים”: שהתלמיד ילמד, יתפתח, ירכוש כלים לחיים. במציאות, המורה והמוסד פועלים בתוך מערכת מורכבת של צרכים, אינטרסים, לחצים ותגמולים, שלא תמיד מתיישרים עם מה שטוב לתלמיד. למי המורה באמת מחויב?

אנחנו רואים למעלה את שם השולח: “הבנק”, “דואר ישראל”, “קופת חולים”, “BIT”, “רשות המיסים” – והמוח מיד נרגע: אם זה מופיע באותו שרשור קיים, עם אותו שם – זה בטח אמיתי… נכון? כאן בדיוק נכנסת ההונאה. רן בר־זיק מסביר בפשטות שאחת מאשליות הביטחון הגדולות היא האמון בשם השולח. שם השולח ב-SMS קל מאוד לזיוף, ולא צריך להיות “האקר על” בשביל זה. מספיק לעבוד עם שירות דיוור שמאפשר לבחור כל שם שולח – והטלפון שלכם כבר יציג את ההודעה תחת אותו שם מוכר, באותו שרשור, כאילו הייתה הודעה רשמית. מאחורי ה