חרדל בעונת החורף: בין מסורת למחקר מדעי

מבוא

חרדל (Mustard) הוא תבלין וצמח מאכל ידוע בזכות טעמו החריף והמחמם. בעונת החורף – כאשר הטמפרטורות יורדות והגוף מחפש חימום – זוכה החרדל לתשומת לב מיוחדת ברפואה המסורתית בשל סגולתו לייצר תחושת חום בגוף. מעבר לשימוש הקולינרי הנרחב, לחרדל היסטוריה ארוכה ברפואת צמחים: מימי יוון ורומי העתיקה שימש החרדל כצמח מרפא למגוון תחלואים, ורק בתקופות מאוחרות יותר החל לשמש כתבלין יום-יומי . במאמר זה נבחן את מעלותיו של החרדל בעונת החורף משתי זוויות משולבות – המסורת והרפואה הטבעית מחד (כולל תובנות מהרמב”ם), והמחקר המדעי המודרני מאידך – תוך התייחסות לרכיבים הפעילים בחרדל והשפעותיהם האפשריות על חימום הגוף, הפחתת דלקת, מערכת הנשימה ועוד. בנוסף נסקור שימושים חיצוניים מסורתיים בחרדל (כגון אמבט רגליים) וממצאים ממחקרי פיילוט עדכניים בתחום. לבסוף נדון בהיבטי בטיחות וזהירות בשימוש בחרדל, ונבהיר כי האמור אינו מהווה ייעוץ רפואי אישי.

חרדל ברפואה המסורתית והטבעית

ברפואה העממית מתואר החרדל כבעל אופי “מחמם” ומייבש, מה שהפך אותו לתבלין מועדף בעונות הקרות. הראיות לכך מופיעות כבר בספרות ימי-הביניים. הרופא והפילוסוף רבי משה בן מימון (הרמב”ם) החשיב את החרדל (יחד עם צנון, שום וכרוב חריף) למזון שחומו רב ויש לצרוך ממנו במתינות ובעתו. כדברי הרמב”ם: “הפול והעדשים… והצנון והחרדל והשומים – אלו מאכלים רעים הם. אין ראוי לאדם לאכול מהם אלא מעט עד מאוד ובימות הגשמים, אבל בימות החמה לא יאכל מהן כלל” . במילים אחרות, החרדל יפה לחורף וימים קרים, אך מרובה מדי או שלא בעונתו עלול להזיק. בהתאם לגישה זו הרמב”ם אף המליץ שבחורף התפריט יכלול מאכלים חמים ומתובלים (בניגוד לקיץ שבו עדיף מזון קר ותפל) . גם מקורות נוספים מהתקופה מאשרים שהחרדל נחשב “תבלין חם בטבעו” ומומלץ לאכול ממנו מעט בימות החורף הקרים .

מסורות עממיות שונות ייחסו לחרדל סגולות רפואיות בחורף: למשל, ברפואה הטבעית אירופאית ורוסית מקובל היה להשתמש בזרעי חרדל לעידוד הזעה וחימום הגוף בזמן צינון . רופאי העת העתיקה (כגון היפוקרטס וגאלן) ועמיתיהם ברפואה הערבית הזכירו את החרדל כחומר “מחמם” היכול להמריץ את מחזור הדם ולהקל ליחה וקור. גם ברפואת הצמחים המסורתית בארץ ישראל שימש החרדל לטיפול בהצטננויות, בכאבי שרירים ובכאבי מפרקים – בין אם באכילה בכמות קטנה ובין אם בשימוש חיצוני כרטייה על אזור כואב . למעשה, עד היום בתרבויות שונות רווחים מתכונים ביתיים חורפיים הכוללים חרדל לחיזוק וחימום – כגון מרקים מתובלים בחרדל לטיפול בצינון, או אמבטיות רגליים עם אבקת חרדל לחימום הגוף ולשחרור דרכי הנשימה הסתומות. נעמיק כעת ברכיבי החרדל הפעילים ובאופן בו הם עשויים להסביר מבחינה מדעית את תכונותיו הללו.

רכיבים פעילים: סיניגרין, איזותיוציאנטים והשפעותיהם

זרעי החרדל (ובפרט חרדל שחור, Brassica nigra, וחרדל חום הידוע גם כחרדל הודי) עשירים ברכיבים פעילים ממשפחת הגלוקוזינולטים. העיקרי שבהם הוא סיניגרין – גלוקוזינולט שמתפרק (בעקבות כתישה וערבוב במים) לתרכובת נדיפה בשם אליל איזותיוציאנט (Allyl isothiocyanate), המוכרת גם כשמן חרדל נדיף . תרכובת זו היא שאחראית לחריפותו העזה של החרדל: היא מגרה קולטני כאב וחום בריריות, וגורמת לתחושה צורבת וחמימה בגוף . למעשה, האליל איזותיוציאנט פועל באופן דומה לקפסאיצין מהפלפל החריף – הוא אינו ממש מחמם פיזית את המזון, אך מפעיל קולטנים עצביים שגורמים לנו להרגיש חום וצריבה. בכך מוסבר מדוע אכילת חרדל או מריחתו על העור יכולה “לחמם” את הגוף ולהגביר את זרימת הדם מקומית, תכונה יקרת ערך בחורף.

מלבד תחושת החום, רכיבי החרדל מציגים שורה של פעילויות ביולוגיות חשובות. מחקרים מעודכנים מצביעים על כך שלסיניגרין ולתרכובות איזותיוציאנטיות הנגזרות ממנו יש השפעות אנטי-דלקתיות, נוגדות חמצון ואף נוגדות זיהומים . כך למשל נמצא שאליל איזותיוציאנט מסוגל לדכא מתווכי דלקת כמו TNF-α ו-IL-6 ברקמות פגועות, מה שמצביע על פוטנציאל להקטנת תהליכים דלקתיים בגוף. בנוסף, לחרדל מיוחסות השפעות נוגדות מיקרובים (חיידקים ופטריות) – לא במקרה שימש חרדל כחומר משמר במזון – וייתכן שחלק מיעילותו בריפוי צינון ושיעול נובע גם מעיכוב צמיחת פתוגנים בדרכי הנשימה . רכיביו אף נחקרו כבעלי פעילות מעכבת התפתחות תאים סרטניים מסוימים (אפילו במינונים קטנים יחסית) , אם כי תחום זה עודנו דורש מחקר נרחב.

מבחינה תזונתית, חרדל מכיל גם רכיבים מועילים נוספים: הזרעים עשירים במינרלים כדוגמת סלניום, מגנזיום, סידן, ברזל ואבץ, וכן בחומצות שומן אומגה-3 וסיבים תזונתיים . הם דלי קלוריות באופן טבעי. תכולת הסלניום והאומגה-3, יחד עם נוכחות נוגדי חמצון, עשויה לתרום להשפעה נוגדת דלקת מערכתית ולהגנה על הלב וכלי הדם. למעשה, מספר מחקרים תזונתיים קשרו צריכה קבועה מתונה של חרדל להפחתת רמות כולסטרול “רע” בדם ולירידה בסיכון למחלות לב . מעבר לכך, לעיתים מערבבים בחרדל המסחרי גם כורכום לתת לו צבע צהוב – וכורכום ידוע כתבלין אנטי-דלקתי בפני עצמו . מכלול גורמים זה מקנה לחרדל ערך בריאותי פוטנציאלי הן כמחמם וממריץ בעונה הקרה, והן כמסייע בהפחתת תהליכים דלקתיים וכאבים.

ראוי לציין כי חלק מההשפעות המיוחסות לחרדל ברפואה העממית מקבלות כיום תמיכה חלקית ממחקרים. למשל, ההשפעה הממריצה והמשככת כאבים: במחקרים עדכניים הודגם שיישום זרעי חרדל או תמציותיהם עשוי להקל כאבי שרירים ומפרקים, כנראה בזכות הגברת זרימת הדם המקומית ופעילות נוגדת דלקת . תצפיות דומות קיימות לגבי הקלה על תסמיני הצטננות: החריפות של החרדל יכולה לסייע בפתיחת דרכי הנשימה – כל מי שטעם חרדל חזק מכיר את התופעה של “פתיחת הסינוסים” המידית. ברפואה טבעית ממליצים לעיתים על כפית חרדל או משקה המכיל חרדל כדי להקל גודש באף ובחזה, ואפילו יש הטוענים שצריכה מתונה של חרדל מסייעת לסובלים מאסתמה על ידי הפחתת הליחה בדרכי הנשימה . כמובן שיש להתייחס לטענות אלו בזהירות המתבקשת, אך יש בהן היגיון בפן התרפויטי: המרצת הפרשת נוזלים ופתיחת כלי הדם עשויות להקל זמנית על נשימה חסומה.

שימושים חיצוניים: אמבט חרדל ורטיות לחורף

השימוש החיצוני בחרדל מהווה חלק בלתי נפרד ממסורת הריפוי הטבעי, במיוחד בהתמודדות עם תחלואי חורף. אחת השיטות המסורתיות המוכרות היא אמבט רגליים עם חרדל: הוספת אבקת זרעי חרדל למי אמבט חמים להשריית כפות הרגליים. טיפול ביתי זה נחשב כדרך יעילה לגרום לגוף להזעה ולהתחממות מהירה, על מנת “לגרש” צינון בתחילתו או להקל על גודש בסינוסים. אנשים רבים מדווחים כי לאחר השריית הרגליים במי חרדל חמים, הם חשים חימום כללי של הגוף ורווחה בדרכי הנשימה.

מעניין לציין שהמסורת זכתה להתעניינות מחקרית בשנים האחרונות. מחקר פיילוט קליני שפורסם בשנת 2020 בחן את השפעת אמבט רגליים עם אבקת זרעי חרדל על חולי זיהומי דרכי הנשימה (צינון, ברונכיטיס וכד’) . במחקר השתתפו 139 מטופלים, כאשר קבוצה אחת ביצעה אמבט רגליים יומי עם חרדל למשך 6 ימים וקבוצת ביקורת לא קיבלה טיפול זה. התוצאות הראו שאלה שהשרו רגליים במי חרדל דיווחו על שיפור בתחושת החום בגוף והקלה בארבעה מתוך חמישה מדדי תסמינים בהשוואה לקבוצת הביקורת . החוקרים הסיקו שזוהי אינדיקציה ראשונית לכך שטיפול פשוט וביתי זה עשוי לסייע בהקלה על תסמיני דלקת בדרכי הנשימה, אם כי הודגש שיש צורך במחקרים מבוקרים מקיפים יותר להוכחת יעילות קלינית מובהקת . ממצאי הפיילוט מתיישבים עם הדיווחים העממיים: חימום הרגליים באמצעות חרדל הגביר את תחושת החום הפנימית וסייע, ולו חלקית, בהתמודדות עם תחושת המחלה.

בנוסף לאמבט רגליים, רטיות ו”פלסטרי” חרדל שימשו ברפואה העממית לטיפול בכאבים ובגודש. מריחת משחה ביתית מאבקת חרדל (לעיתים מעורבבת בקמח או ביצה למניעת גירוי יתר) על הגב או החזה הייתה תרופה רווחת לשיעול ולברונכיטיס – מכאן בא המונח הידוע “פלסטר חרדל”. הרטייה החרדלית מחממת מאוד את העור, מרחיבה כלי דם מקומיים ובכך עשויה להקל על גודש ריאתי ולהרגיע שיעול . באופן דומה, מניחים קומפרס מחומם של זרעי חרדל כתושים ושמן זית על מפרקים כואבים או שרירים תפוסים, על מנת להפיג כאבים ראומטיים ושריריים . עדויות עממיות ושיטות סבתא מספרות על הקלה משמעותית לאחר טיפול כזה – למשל, בהפחתת כאבי גב ומפרקים או בהתרופפות ליחה אצל ילדים ומבוגרים מנוזלים. למעשה, כבר מקורות חז”ל והרמב”ם הזכירו שימוש חיצוני בחרדל: “לעטוף גרגירי חרדל בבגד דק ולשים אותו באמבטיה חמה” לשיכוך כאבים . גם בעולם הספורט המודרני חזר החרדל לככב – כיום קיימים תכשירי “אמבט חרדל” מקצועיים לספורטאים, המשלבים אבקת חרדל עם שמני חורף (כמו אקליפטוס וקמפור) להמרצת השרירים והתאוששות לאחר מאמץ . מטפלים מדווחים שאפילו השריית כל הגוף באמבט חרדל יכולה לתרום לניקוי רעלים באמצעות הזעה מוגברת, להפחתת כאבי שרירים ולאפשור נשימה קלה יותר בזמן צינון .

עם זאת, יש לסייג כי השימוש החיצוני בחרדל דורש זהירות רבה, כפי שמיד נפרט. היתרונות קיימים, אך גם תופעות לוואי אפשריות.

בטיחות וזהירות בשימוש בחרדל

חרדל אמנם נחשב לתבלין בטוח ומועיל במינונים רגילים, אך השימוש בו – הן פנימית והן חיצונית – מצריך הקפדה על כמה כללי זהירות:

אלרגיה ומערכת החיסון: ראשית, יש לזכור כי חרדל נמנה עם האלרגנים הנפוצים במזונות. אמנם אלרגיה לחרדל פחות נפוצה מאלרגיית בוטנים או חלב, אך היא קיימת בהחלט – במיוחד בארצות בהן צריכת חרדל גבוהה (למשל בצרפת, שבה ממרחי חרדל פופולריים מאוד) . גם בישראל מדווחים מדי שנה מקרים של תגובות אלרגיות לחרדל . אלרגן החרדל עמיד יחסית לחום ולעיכול, ולכן אפילו חרדל מבושל במזון עלול לעורר תגובה אצל רגישים . תגובת אלרגיה יכולה להתבטא בהופעת פריחה, גרד, נפיחות בשפתיים ובדרכי הנשימה, ואף בהלם אנפילקטי מסכן חיים. לכן, מי שיודע שיש לו רגישות לחרדל או לאחד מרכיביו – חייב להימנע מחשיפה ולקרוא תוויות מזון (חרדל מסתתר לפעמים ברטבים, מרינדות ותערובות תבלינים) . בכל מקרה של הופעת סימני אלרגיה לאחר אכילת חרדל – יש לפנות מיידית לטיפול רפואי.

גירוי העור והרקמות: בשימוש חיצוני, החרדל הוא חזק וחריף ועלול לגרום לגירוי עז. המריחה המקומית (משחה, רטייה או אמבט) גורמת לאדמומיות העור ותחושת צריבה. חשוב מאוד לא להשאיר רטיות חרדל זמן ממושך מדי – אחרת עלולה להיווצר כוויה כימית מדרגה שנייה בעור . מומלץ לבדוק תחילה את תגובת העור על אזור קטן ולוודא שאין רגישות יתר. כמו כן, אין למרוח משחת חרדל על עור סדוק, פצעים פתוחים או עור עם אקזמה/פסוריאזיס, כיוון שהחדירה דרך עור פגוע תגביר מאוד את הצריבה . לאחר שימוש חיצוני בחרדל, יש לשטוף היטב את המקום במים קרים להרגעת העור במקרה של צריבה מוגזמת . נשים בהריון, ילדים ותינוקות צריכים משנה זהירות – לרוב לא מומלץ לבצע להם טיפולי חרדל חיצוניים חזקים, בשל רגישות העור הגבוהה וקצב ספיגה שונה (מקובל ברפואת צמחים לא להשתמש באמבט חרדל לילדים מתחת לגיל 12 ). גם בעת רחצה באמבט עם חרדל יש להיזהר ממגע המים באזורי עיניים, אף ואיברים רגישים.

צריכה וכמויות: בכל הנוגע לאכילת חרדל, המינון עושה את ההבדל בין מועיל למזיק. כמות קטנה כתבלין במזון נחשבת בטוחה ואף בריאה, אולם צריכת חרדל טהור בכמויות גדולות עלולה לגרום לצריבה בוושט ובקיבה. שמן החרדל הנדיף יכול לגרות את ריריות מערכת העיכול במינון גבוה, ולגרום לכאבי בטן ואף להקאות. בהיסטוריה הרפואית מתועדים מקרים נדירים של הרעלת חרדל כתוצאה מצריכה מוגזמת, שהתבטאו בדופק מואץ, סחרחורות וקוצר נשימה. לכן, יש להימנע מנטילת כמויות רפואיות של אבקת חרדל ללא פיקוח מקצועי. ההמלצה היא להשתמש בחרדל למטרות קולינריות או טיפוליות רק במתינות: כפית-שתיים של ממרח חרדל ביום נחשבת בטוחה לרוב האנשים, וכך גם חליטת זרעי חרדל במים חמים בכמות מתונה. במידה שמעוניינים ליטול תוסף חרדל מרוכז או שמן חרדל אתרי, חובה להתייעץ עם גורם רפואי מוסמך לפני כן.

לבסוף, חשוב להדגיש: חרף יתרונותיו ופופולריותו, החרדל אינו תרופת פלא. הוא יכול להשלים טיפול ולסייע בהקלה על תסמינים, אך לא לרפא מחלות חורף קשות או זיהומים חמורים בכוחות עצמו. תמיד יש לשקול את מצבו האישי של המטופל, ובמקרה הצורך לפנות לרופא – במיוחד אם מדובר בזיהום מתמשך, חום גבוה או קוצר נשימה שאינו מוקל. שימוש נבון ואחראי בחרדל, תוך תשומת לב לתגובת הגוף, יבטיח שההנאה והתועלת יעלו על הסיכונים.

⚠️ הבהרה: המידע במאמר זה נועד לספק ידע כללי והעצמה בריאותית בלבד. הוא אינו מהווה ייעוץ רפואי אישי ואינו תחליף לאבחון או טיפול מקצועי. בכל שאלה או ספק רפואי יש לפנות לרופא המטפל. שמרו על בריאותכם!

מקורות

1. רמב”ם – הלכות דעות, פרק ד הלכה ח’ (מצוטט במאמר): קטע מתוך משנה תורה להרמב”ם המדגיש את הגבלת צריכת החרדל וירקות חריפים אחרים לכמות מזערית ובעונת החורף .

2. הידברות – “אכלו והימנעו: עצות זהב לתזונה נכונה על פי הרמב"ם”: כתבה הסוקרת מאכלים טובים ופחות טובים לפי הרמב”ם. מובא בה שהרמב”ם המליץ על אוכל מתובל בחורף לעומת אוכל קר בקיץ, וצוין שחרדל “לא טוב לצרוך בקיץ” .

3. ויקיפדיה (עברית) – ערך “חרדל”: מידע כללי ותזונתי על חרדל. בפרק “החרדל כצמח מרפא” מפורטים רכיבים תזונתיים (כמו סלניום, אומגה-3, מינרלים) ושימושי רפואה עממית בחרדל להקלת כאבי שרירים, טיפול בהצטננות ועידוד הזעה .

4. מאקו בריאות – “איך צריכת חרדל קבועה משפיעה על הגוף?”: כתבת סקירה על סגולותיו הבריאותיות של החרדל. מכילה רקע היסטורי (שימוש כצמח מרפא בעת העתיקה) ויתרונות בריאותיים כגון הקלה על גודש בחזה באסתמה, כאבי פרקים, הורדת כולסטרול ועוד. הכתבה מציעה גם מתכוני שימוש ביתיים – משחת חרדל לכאבים, הוספת זרעי חרדל לאמבטיה חמה וכד’ .

5. Wintergreen Sport – “Therapeutic Benefits of a Mustard Bath” (אנגלית): מאמר באתר בריטי על יתרונות אמבט חרדל. מתאר את השימוש ההיסטורי באמבטיות חרדל (מיוון ורומא העתיקה, דרך אנגליה הוויקטוריאנית) ואת השפעותיהן: הקלת כאבי שרירים, שיפור מחזור הדם, הפחתת דלקת, שחרור גודש בסינוסים ואף הקלה בהתקפי אסתמה . המאמר כולל אזהרות בטיחות לשימוש חיצוני בחרדל (לא לילדים, להיזהר בעור רגיש וכו’) .

6. מחקר מדעי – Goetz et al. 2020, כתב העת eCAM: Use of Mustard Seed Footbaths for Respiratory Tract Infections: A Pilot Study. מחקר קליני ראשוני שהדגים כי אמבטיות רגליים עם אבקת חרדל שיפרו את תחושת החום והקלו על תסמיני הצטננות בקבוצת מטופלים בהשוואה לביקורת . מצוין במאמר שסיניגרין, הרכיב הפעיל בחרדל, בעל תכונות אנטי-דלקתיות, אנטי-חיידקיות ונוגדות חמצון המסבירות את הממצאים .

7. מקורות נוספים: ערך ויקיפדיה “חריפות” המסביר את מנגנון תחושת הצריבה מתרכובות כמו אליל איזותיוציאנט בחרדל ; כתבה באתר מכון התורה והארץ על “חרדל וחרדל מצרי” המציינת את סיווג החרדל כחם ויבש בטבעו על פי הרמב”ם ; כתבה באתר mako על אלרגיות למזון, המדגישה את קיומה של אלרגיה לחרדל ואופן הופעתה .