מבצע מסתחרדים

כך נראית יחידת הצללים של צה״ל – מבפנים

המידע הגיע אלינו טיפין־טיפין. תחילה הקלטה קצרה. אחר כך תמלול. ואז תיקייה שלמה, מסודרת להפליא, עם כותרת אחת בלבד:

“מסתחרדים”.

לפי החומרים שהודלפו, צה״ל הפעיל בשנים האחרונות יחידה סודית, קטנה אך איכותית, המונה מאות בודדות של חיילים נבחרים, בעלי רמת משכל גבוהה במיוחד. הם נועדו לחדור אל ליבת החברה החרדית — הישיבות והכוללים — לא בכוח, לא בהסברה, אלא באמצעות היטמעות מלאה.

המידע נמסר על ידי ג׳ (שם בדוי), חייל שנשר מההכשרה הסודית לאחר תקרית שנראית זניחה — אך במונחים של המבצע נחשבה לכשל חמור: הוא שכח לברך. מאז, ובסיכון ממשי לעונש משמעתי כבד, ג׳ העביר לצוות העיתונאי הקלטות, תמלולים ועדויות מתוך הקורס. כל הציטוטים בכתבה זו מקורם באותם חומרים.

מי הם ה״מסתחרדים״

לפי המסמכים, היחידה אינה גדולה — להפך. מדובר בכ־300–400 חיילים בלבד. לא “עשרות אלפים”, אלא מעטים מאוד, מסוננים מאוד.

חלקם הגיעו מיחידות מודיעין. אחרים — כך לפי אחד התמלולים — נשלפו מקורס טיס. “זה לא היה וולונטרי לחלוטין,” נשמע קול מוקלט של קצין הדרכה. “אמרו להם בפשטות: הכישורים שלכם נדרשים במקום אחר.”

לצד ההעברה, חויבו כלל המשתתפים לחתום קבע לשלוש שנים נוספות, ולעבור הכשרה מזורזת לקצונה במסלול קורס משגיחי כשרות ורבנות צבאית. ההיגיון, כפי שנאמר באחת ההקלטות: “בחור ישיבה בלי סמכות — זה סתם בחור. צריך שתהיה נוכחות.”

ההכשרה: בין טירונות לישיבה

מסלול ההכשרה נמשך חודשים, וכלל שילוב חריג של תכנים צבאיים ותורניים.

בין הנושאים שנלמדו:

• אורחות החיים החרדיים, זרמים, ניואנסים, והבדלים קריטיים בין “ליטאי”, “חסידי” ו”ספרדי”.

• סדנאות שפה: הימנעות ממילים בעייתיות (“יאללה”, “סגור”, “תכלס”) והחלפתן ב”בעזרת ה׳”, “אם ירצה השם”, ו”נראה”.

• אימוני לבוש: חליפה שחורה, כובע, חולצה לבנה — גם בקיץ.

  
  

החלק הפחות מדובר, אך החוזר ביותר בתלונות המתועדות, היה עניין החום. “לא אמרו לנו שהחליפה היא גם סוג של נשק,” נשמע אחד המשתתפים אומר. “נשק להשמדה עצמית, בעיקר באוגוסט.”

יום קניות מבצעי

אחד משלבי ההכשרה כלל יציאה מאורגנת ליום קניות. לא קניון. לא חנות צבאית. אלא חנויות בגדים חרדיות צפופות, עם מוכר שמביט עליך ושואל: “בן כמה אתה, ואיפה אתה לומד?”

לפי עדות ג׳, לפחות שני חיילים כמעט נחשפו בשלב זה — אחד בגלל שביקש מידה “M”, והשני משום ששאל אם יש את אותו כובע “בצבע אחר”.

ההיטמעות בשטח

לאחר ההכשרה שובצו המסתחרדים בישיבות נבחרות. לפי ההערכות שהופיעו במסמכים:

• ישיבת מיר, ירושלים: כ־60–80 מסתחרדים מתוך כ־10,000 תלמידים.

• פוניבז׳, בני ברק: כ־25–30.

• אלעד: כ־20–25, בשל הרגישות הגבוהה ל”בחורים חדשים”.

  
  

המטרה, לפי תמלול פנימי: “לא לשכנע. לא לגייס. רק לפתוח שיחה.”

הקושי הבלתי צפוי: הזדהות

אחת ההפתעות שעלו מהחומרים הייתה תופעה שחזרה שוב ושוב: הזדהות. חיילים שדיווחו כי התחילו להבין את עולם הישיבות. אחרים שהעידו שהפסיקו לזלזל. אחד מהם אף נשמע אומר: “אני לא מסכים איתם — אבל אני מבין למה הם שם.”

בצה״ל, כך עולה מהקלטות, ראו בכך סיכון לא פחות מהחשיפה.

המפגש החריג: בנות השירות

בשלב מתקדם של הקורס שולבו בהכשרה גם בנות שירות לאומי חילוניות, שהוכשרו במקביל למסלול הפוך: ניסיון קבלה לסמינרים חרדיים. ההכשרה כללה שיעורים משותפים עם הגברים, תחת הכותרת הרשמית: “דמות הגבר הרצוי בחברה החרדית”.

לפי עדויות, זה היה השלב שבו גם המדריכים איבדו שליטה.

הרגע שבו הכול נחשף

ולבסוף — ג׳. באחת מארוחות ההכשרה, תחת לחץ ועייפות, הוא קם מהשולחן. שכח לברך. והמשיך ללכת. “זה היה שקט כזה,” הוא מתאר. “שקט של חקירה.”

למחרת הוא כבר לא היה בקורס. כעבור שבוע — הוא פנה לתקשורת.

הערת הבהרה

הכתבה שלעיל מתארת תרחיש בדיוני־הומוריסטי. כל הדמויות, האירועים והמסגרות המוזכרים בה הם פרי הדמיון בלבד, ונועדו להמחיש רעיון סאטירי באמצעות סגנון של כתבת חשיפה רצינית.

לסיכום

היחידה הסודית הזו, המסתחרדים, מציגה את המורכבות של החברה החרדית ואת האתגרים שצה״ל מתמודד איתם. זהו סיפור על חדירה, הבנה והזדהות. אני מקווה שהצלחתי להעביר את המסר בצורה ברורה ומעניינת.

כאן