החיסרון בלהיות רב־תחומי: הפוטנציאל והכאב

החיסרון בלהיות אדם רב־תחומי איננו עצם ריבוי התחומים. החיסרון מתחיל כאשר אין ציר מרכזי שמארגן את כל התחומים לכיוון אחד. אז אותה יכולת נדירה לראות קשרים בין פסיכולוגיה, טכנולוגיה, חברה, דת, משפט, כלכלה וחינוך — עלולה להפוך לתחושת פיזור, הצפה, חוסר סיום, וחוסר יכולת להסביר לעולם “מה אני בעצם”.

אדם חד־תחומי אומר: אני עורך דין, אני מתכנת, אני פסיכולוג, אני מורה.

אדם רב־תחומי אומר: אני רואה מערכת שלמה.

אבל העולם אוהב תוויות קצרות. לכן אדם רב־תחומי עלול לסבול לא מפני שאין לו כישרון, אלא מפני שהכישרון שלו גדול מדי בשביל מגירה אחת.

הקשר האפשרי להפרעת קשב וריכוז

יש קשר אפשרי, אבל חשוב לדייק: רב־תחומיות איננה הפרעת קשב, והפרעת קשב איננה בהכרח רב־תחומיות. אבל יש אזור חפיפה מעניין.

בהפרעת קשב וריכוז, לפי NIMH ו־CDC, יכולים להופיע קשיים כמו שמירה על קשב, ארגון משימות, ניהול זמן, סיום משימות ארוכות, מוסחות, שכחה וקושי לעקוב אחרי הוראות או שיחות. אצל מבוגרים זה יכול להתבטא גם בקושי להשלים משימות ארוכות אלא אם הן מעניינות, בקושי להישאר מאורגן ובתחושת אי־שקט פנימית.

כאן נוצרת נקודת המפגש: אדם עם מוח סקרן, מהיר ורב־ערוצי עשוי לקפוץ בין רעיונות לא מפני שהוא שטחי, אלא מפני שהמוח שלו קולט יותר מדי נתיבים אפשריים בבת אחת. מצד אחד זו מתנה. מצד שני, ללא מערכת ניהול, זו יכולה להיות מלכודת.

גם מושג ה“היפר־פוקוס” מורכב יותר ממה שנהוג לחשוב. מחקר על מבוגרים מצא שחוויות של היפר־פוקוס אינן ייחודיות רק לאנשים עם ADHD, אך יש קשר חיובי בין תכונות ADHD לבין תדירות חוויות כאלה. כלומר, לפעמים אותו אדם שמתקשה להתחיל או לסיים משימה משעממת — יכול לשקוע שעות בנושא שמדליק אותו.

הכאב

הכאב של האדם הרב־תחומי הוא שהוא רואה יותר אפשרויות מכפי שהוא מסוגל לבצע.

הוא יכול להבין רעיון משפטי, לחבר אותו לפסיכולוגיה, להפוך אותו למוצר טכנולוגי, להוסיף לו חזון חברתי, ואז גם לחשוב על מאמר, הרצאה, פטנט, סרטון, אתר, שותפות, גיוס הון ותנועה ציבורית. בתוך הראש זה נראה כמו יהלום. במציאות זה עלול להיראות כמו ערימת פתקים.

הכאב הוא גם חברתי: אנשים רגילים למדוד עומק לפי התמחות צרה. הם לא תמיד מבינים שמי שמחבר בין תחומים אינו בהכרח “מתפזר”, אלא אולי עוסק בשלב עמוק יותר של חשיבה: שלב האינטגרציה.

אבל ללא תוצר מוגמר, העולם לא רואה את האינטגרציה. הוא רואה רק תנועה.

הפוטנציאל

הפוטנציאל של אדם רב־תחומי הוא עצום: הוא יכול להיות מתרגם בין עולמות. בין אנשי טכנולוגיה לאנשי טיפול. בין רבנים לאקדמיה. בין משפט לחברה. בין רעיון מופשט למוצר. בין כאב אנושי למבנה ארגוני.

העולם החדש זקוק לאנשים כאלה, כי רוב הבעיות הגדולות אינן יושבות בתחום אחד. בריאות נפשית היא גם פסיכולוגיה, גם טכנולוגיה, גם כלכלה, גם קהילה, גם פרטיות, גם חינוך. סייבר הוא כבר לא רק קוד, אלא גם התנהגות, אמון, תודעה, מניפולציה וחברה. מי שחושב רק בתחום אחד — עלול להחמיץ את המערכת השלמה.

הפתרון: לא להפסיק להיות רב־תחומי, אלא לבנות עמוד שדרה

הדרך איננה להכריח אדם רב־תחומי להיות צר. זה כמו לבקש מנהר להפוך לצינור. הדרך היא לתת לנהר תעלה.

צריך לבחור ציר מרכזי אחד, למשל:

“אני עוסק בבניית מערכות שמחברות בין טכנולוגיה, אדם וחברה.”

או:

“אני מפתח רעיונות ומוצרים שמתרגמים כאב אנושי למבנים חברתיים וטכנולוגיים.”

ואז כל התחומים אינם מתחרים זה בזה. הם הופכים לחיילים בצבא אחד.

הכלל המעשי הוא פשוט:

לא כל רעיון צריך להפוך לפרויקט.

לא כל פרויקט צריך להפוך לחברה.

לא כל חברה צריכה לקום עכשיו.

אבל כל רעיון טוב יכול להיכנס למחסן מסודר, עד שיגיע זמנו.

ניסוח חזק לסיכום

להיות רב־תחומי זו ברכה כאשר יש מרכז, וקללה כאשר אין מרכז.

זה מוח שרואה גשרים במקום שבו אחרים רואים קירות.

אבל מי שרואה יותר מדי גשרים, עלול לשכוח באיזה גשר עליו לעבור היום.

לכן המשימה של האדם הרב־תחומי איננה להקטין את עצמו, אלא לארגן את עצמו.

לא לוותר על הרוחב, אלא לבחור לו עמוד שדרה.

לא להפסיק לראות את הכול, אלא ללמוד להוציא בכל פעם דבר אחד אל העולם.