פילוסופיה ורוחניות

כשל הסקרנות אל מול אידיאל היעילות מבט פילוסופי-מדעי 1. הקדמה: שתי מערכות הפעלה בנפש האנושית אפשר לחשוב על האדם כבעל שתי “מערכות הפעלה” פנימיות: מערכת הסקרנות – רוצה להבין, לגלות, לשאול “למה?”, גם בלי לדעת מראש מה יצא מזה. מערכת היעילות – רוצה לסיים, להספיק, למדוד, לא לבזבז זמן, להגיע לתוצאה מוגדרת מראש. כשל הסקרנות מתרחש כשמערכת היעילות משתלטת: במקום לחיות בעולם של שאלות, האדם חי בעולם של “משימות”. לא שואל מה עוד אפשר לראות כאן? אלא רק איך מסיימים את זה הכי מהר והכי בזול? המא

בעולם המחשבים הישן, השאלה הייתה: "איזה מחשב / שרת / תוכנה הכי מתאימים?" בעולם של היום, השאלה העמוקה יותר היא: "איזו בעיה אנושית־עסקית אני באמת פותר, ואיזה שילוב של עולמות ידע צריך בשביל זה?" כאן נכנסת לתמונה הגישה הטרנס־דיסציפלינרית  – דרך חשיבה שמכריחה אותנו לצאת לא רק מחוץ לקופסה , אלא מחוץ לגבולות המקצוע הצר שלנו. מה זה בכלל גישה טרנס־דיסציפלינרית? במילים פשוטות:גישה טרנס־דיסציפלינרית היא צורת עבודה וחשיבה שמשלבת כמה תחומי ידע שונים   וגם  אנשים מהשטח – משתמשים, לקוחות, אנ

יש אנשים שמסתכלים על העולם ורואים אוסף מקרים. יש אנשים שמסתכלים על העולם ורואים ספר לימוד פתוח. אם עוצרים רגע ליד שיח סברס – אותו צבר קוצני שגדל בשולי שדות ובצידי דרכים – מגלים שהוא אחד המורים העדינים, החכמים והכואבים ביותר שיש בבריאה. 1. לא להיות קמצן – גם כשחותכים כדי ליהנות מסברס, צריך לקלף אותו. מי שמנסה “להרוויח” עוד סנטימטר מהפרי, לחתוך דק־דק ו”לא להפסיד כלום”, מגלה מהר מאוד שאי־אפשר: אם לא חותכים בנדיבות, ומשאירים מעט מהפרי עם הקליפה והקוצים – נשאר קרום דק ומטריד, שמפ

ביופסיכוסוציוטכנולוגיה: העולם האמיתי שלנו – זה שאתה ואני חיים בו – הוא לא "ביו" לבד, לא "פסיכו" לבד, ולא "טכנולוגיה" לבד.

מנקודת מבט כלכלית־סוציולוגית , ניתן להבין את תופעת ה הורה המנכר לא רק כבעיה מוסרית או רגשית, אלא גם ככשל מבני עמוק במערכת יחסי הגומלין המשפחתית. ניתן להגדיר את " בעיית הנציג " מתחום ״ תורת המשחקים ״ כנקודת כשל בה עלול להתרחש קרע ואבדן אמון בתא המשפחתי. בכדי לצמצם סיכונים דינמיים ארוכי טווח מומלץ להכיר את הבעיה ולהתמודד איתה באמצעות כלים מתאימים מה זה בעצם בעיית הנציג, ואיך היא מופיעה בתהליך גירושין רקע: ״ בעיית הנציג ״ (נקראת גם ״ בעיית הממנה סוכן ״) מתארת מצב בו אחריות מסוי

בעולם הכלכלה מדברים על “בעיית הממנה־סוכן”: מצב שבו מי שמבקש שירות (הממנה) ומי שמבצע אותו (הסוכן) רוצים כביכול את אותו הדבר – אבל בפועל יש ביניהם פער אינטרסים. ברפואה זה מטופל ורופא, בבנקאות זה לקוח ויועץ. בחינוך – זה תלמיד (או ההורה שלו) מצד אחד, ומורה/מוסד לימודים מצד שני. על פניו, שניהם “רוצים”: שהתלמיד ילמד, יתפתח, ירכוש כלים לחיים. במציאות, המורה והמוסד פועלים בתוך מערכת מורכבת של צרכים, אינטרסים, לחצים ותגמולים, שלא תמיד מתיישרים עם מה שטוב לתלמיד. למי המורה באמת מחויב?

בעולם העתיק, הסנהדרין ישבה במרכז החיים הציבוריים. הם לא היו רק “שופטים”, אלא גוף שקיבל לידיו את הסמכות הרגישה ביותר: לדון דיני נפשות, לפסוק הלכה, ולהוביל את עם ישראל. בעולם הדיגיטלי המודרני, חלק גדול מהכוח שלנו עבר לידיים אחרות: חברות טכנולוגיה, פלטפורמות ענן, אפליקציות “חינמיות” ושירותי סייבר. הם מחזיקים גישה לכסף, לתמונות, לשיחות, למסמכים רגישים ולמידע האישי ביותר שלנו. כשאנחנו מתקינים אפליקציה, נותנים הרשאות , או מפקידים מידע בשירות ענן, אנחנו למעשה שואלים את אותה שאלה יס

המומחה אמר

למה אי־אפשר לסמוך רק על כוונות טובות, ואיך פרויקט ונוס מציע לצאת מהמלכודת 1. הבעיה: כשמי שאמור לעזור לך – זקוק שתישאר תלוי בו ניקח שני תפקידים טעונים־אמון: פסיכולוג מנהל מערכת / אדמין / בעל סמכות במערכת ארגונית שניהם נשכרים כדי לשרת אינטרס חיצוני להם: הפסיכולוג – לקדם את רווחת המטופל, עד לרמה שבה כבר לא צריך אותו. מנהל המערכת – לבנות מערכת יציבה, בטוחה, מתועדת, כך שגם אם יוחלף – הארגון יוכל להמשיך לשרוד ולהשתפר. אבל בפנים יש גם אינטרס אחר, אנושי לגמרי: פרנסה סטטוס צורך שיעריכ